מאת יעקבי צבי, עובד סוציאלי ומנהל טיפולי במרכז לטיפול בנפגעי סמים בחיפה. הטור פורסם באתר nrg.
לפני 27 שנים בדיוק, בתחילת חודש יולי 1983, צעדתי בפעם הראשונה אל תוככי המרכז לטיפול בנפגעי סמים בחיפה. הייתי אז עובד חדש שאך זה סיים את התואר הראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, חדור מוטיבציה לתרום לחברה ולקדם את החלשים שבה.
לא ידעתי אז דבר על התמכרויות ונפגעי סמים ולאחר ההלם הראשוני במפגש עם המטופלים הקצבתי לעצמי שנתיים עבודה בלבד בתחום ההתמכרויות ובמרכז. מאז, כאמור, עברו שנים רבות ולמעט שנה אחת בה לקחתי חופשה ללא תשלום והלכתי לעזור בהקמת פרויקט חדש בתחום ההתמכרויות אני ממשיך לעבוד במרכז.
כיום, ערב הפרטת המרכזים לטיפול בנפגעי סמים, כשאני מסתכל אחורה אני חש גאווה וסיפוק רב: במשך שנים רבות פיתח המרכז תוכניות טיפול מתקדמות ומקצועיות בנגמלים. המרכז שימש אבן שואבת ללמידה מהניסיון המקצועי שהצטבר ומתוכניות הטיפול שפיתח. הוא פיתח תוכניות לטיפול במכור, במשפחתו ובקהילה.
עשרות רבות של מאמרים מקצועיים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים לצד ארגון כנסים ארציים והשתתפות של עובדי המרכז בכנסים בארץ ובחו"ל הפיצו את הבשורה אודות יעילות הטיפול במכורים בדרך של שילוב תחליפי סם לצד טיפול פסיכו-סוציאלי. כמו כן, המרכז שימש בית ומדריך למאות ואף אלפי סטודנטים לעבודה סוציאלית, טיפול באומנות, טיפול בדרמה תרפיה, טיפול CBT, סטודנטים לרפואה וסטודנטים לסיעוד.
חלק מאנשי המרכז אף חינכו ולימדו דורות של אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות כגון רופאים נרקולוגיים, עובדים סוציאליים ומדריכים נקיים מסמים.
במשך 27 שנים אלה ידע תחום ההתמכרויות בכלל והטיפול בנפגעי סמים בפרט טלטלות עזות: לצד פיתוח שירותים נרחבים לאוכלוסיה זו, דרך הקמת הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ועד היום בו החליט משרד הבריאות להפריט את מרכזי הטיפול שבפיקוחו. אומרים לנו שהפרטת השירותים היא הכרח שנכפה וכי התחרות רק תיטיב עם המטופלים. אנחנו יודעים שלא כך המצב.
אנו יודעים ובטוחים על פי תנאי המרכז שלא ניתן יהיה לרצות את הספקים המתחרים. אלה השואפים לעשות רווח בטיפול למכורי סמים. חשוב לנו לצעוק שהמכורים הם בני אדם והטיפול בהם אינו סחורה. רצף הטיפול ואיכותו מחייבים שמירה על צוותי המרכזים המנוסים והמסורים ועל תנאיהם.
המכרז שפרסם לפני זמן לא רב משרד הבריאות הוא רעידת אדמה לאלפי מטופלים, משפחות ועובדים, בגלל הסיבה הפשוטה שעל מנת להפעיל את המרכזים בתנאים שנקבעו ומבלי להפסיד יהיה על המפעיל הזוכה להעסיק עובדים בשכר מינימום. המשמעות עבורנו ברורה: פיטורים של העובדים המסורים והוותיקים שעלותם אינה משתלמת לספק הזוכה.
יוצא איפה שאנו נאבקים בראש ובראשונה למען המטופלים שלנו – אוכלוסייה חלשה שאינה יודעת לעמוד על זכויותיה אך גם על זכויותינו שלנו כעובדים ותיקים ומסורים, אשר השקיעו שנים רבות מחייהם לטפל במכורים לסמים וכעת מתבקשים לפנות את מקומם בשם ההפרטה, התחרות והרווח.
אסיים את דבריי בדרישות הצודקות שלנו כמטפלים וכעובדים: אנו העובדים, דורשים הבטחה של ביטחון תעסוקתי כיום ובעתיד. אנו דורשים להבטיח את מלוא הזכויות הסוציאליות שלנו לרבות במעבר למפעיל אחר או עם סיום התעסוקה. במשך שנים רבות השקענו בפיתוח מקצועי של התחום ולא ניתן שתתקיים פגיעה בזכויות העובדים והמטופלים.
