האיחוד האירופי אכזב רבים שתלו בו תקוות. הוא מצוי לכאורה בדעיכה, אולם בכל זאת מדובר במעוז הכלכלה הקפיטליסטי השני בגודלו אחרי ארה"ב, ובמרכיב מרכזי בסחר העולמי, במחקר המדעי ובתרבות. למצב באירופה השפעה מכרעת על הסדר העולמי הקפיטליסטי ועל יציבותו. הוא משפיע על המוסדות הבינלאומיים (האו"ם, נאט"ו, ארגון הסחר העולמי, ה-G20 וה-G7), על החוק הבינלאומי, ועל מצב הדמוקרטיה הליברלית וזכויות האדם.

פרסום תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי (צילום מסך: הטלוויזיה האירית)

האיחוד קם כמסגרת ניאו-ליברלית המעבירה את הכוח מידי העמים לידי חברות הענק הרב-לאומיות והמוסדות הפיננסיים, אולם החלופה לאיחוד אינה מלבבת. בתקופת טראמפ, החלופה היא מדינות מסתגרות, לאומניות, דתיות, גזעניות, אנטי-ליברליות ואוטוריטריות.

השבוע התקיימו ב-28 מדינות האיחוד בחירות לפרלמנט האירופי. בחירות אלה מתקיימות אחת לחמש שנים. זכות ההצבעה ניתנת לכל אזרחי מדינות האיחוד בגיל 17 ומעלה. בפרלמנט 751 נציגים והם נבחרים בבחירות יחסיות ארציות לפי גודל אוכלוסיית מדינות האיחוד.

הפרלמנט, הגוף היחיד הנבחר ישירות, הוא חלק מהרשות המחוקקת ומעין בית תחתון של האיחוד, בעוד שמועצת האיחוד (הבית העליון) מורכבת בעיקר משרים בממשלות מדינות האיחוד והיא הרשות המבצעת.

מאז 1975, שיעור המשתתפים בבחירות לפרלמנט פוחת בהתמדה. בבחירות הקודמות רק 43% הצביעו. הירידה הובילה רבים לפקפק בלגיטימיות הדמוקרטית של הפרלמנט. מגמה זו נעצרה: בבחירות הנוכחיות עלה שיעור ההשתתפות הממוצע ל-51%, למרות הבדלים גדולים בשיעור בין המדינות. יוקרתו של הפרלמנט עולה מפני שמחקיקתו נובעת חלוקת תקציבי האיחוד. העניין הגובר בפרלמנט מלמד על עלייה בתפישת הרלוונטיות שלו לגבי בעיות שאינן ניתנות לפתרון בכל מדינה בנפרד, דוגמת אקולוגיה, הגירה וביטחון.

בבחירות משתקף גם מצב המערכת הפוליטית בכל מדינה ברגע נתון. הפרשנים בבריטניה הדגישו את הצלחת מפלגת הברקזיט הימנית של נייג'ל פארג', שקיבלה קולות רבים יותר ממפלגות השמרנים והלייבור גם יחד. אך מנגד, מספר הקולות למפלגות שהן בעד הישארות באיחוד עולה על מספר הקולות התומכים ביציאה ללא הסכם מהאיחוד. הלייבור תחת קורבין איבד מכוחו בגלל אי-רצונו להציג עמדה חדה לגבי הברקזיט.

    בצרפת הצביעו על שגשוג החזית הלאומית הימנית של לה-פן ועל כישלונו של מקרון. באיטליה השיגה הליגה של מתיאו סלביני הפופוליסט 34% מהקולות ותפסה את המקום הראשון. ביוון התמקדו בהפסד של סיריזה ובקריאת ציפראס לבחירות מקומיות. באוסטריה כבשו השמרנים של סבסטיאן קורץ את המקום הראשון, אך ממשלתו נפלה במקביל בהצבעת אי-אמון. חשובות לא פחות המגמות הפוליטיות הכלליות שנרשמו.

בפרלמנט האירופי מרכיבים הנבחרים גושים אידיאולוגיים חוצי-מדינות. הגושים העיקריים בפרלמנט האירופי הם גוש מפלגות מרכז-ימין השמרניות (גוש זה מנה 182 חברים ואיבד 39 מהם) וגוש מפלגות "המרכז-שמאל" (סוציאליסטים ודמוקרטים), שמנה 147 נציגים ואיבד 44 מתוכם.

לשני גושים אלה יחד היה רוב מוחלט בפרלמנט בעבר. בבחירות השבוע הם איבדו את הרוב ויזדקקו לברית עם גושים נוספים כדי להשיבו. הם עשויים לרקום קואליציה עם הירוקים (שהתחזקו מ-69 מושבים ל-85) והליברלים (שגרפו 151 מנדטים לעומת 109 בבחירות הקודמות). הירוקים התחזקו בייחוד בצפון אירופה ובקרב צעירים. הם הפכו המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה במקום הסוציאל-דמוקרטים. זו עדות נוספת לכך ששאלת האקלים הפכה סוגיה מרכזית בחשיבותה.

חשש גדול לפני הבחירות היה מפני עלייה חדה בכוחו של הימין הפופוליסטי והיורוסקפטי. עלייה זו נבלמה בינתיים, למרות שמפלגות הימין הקשה הגדילו את כוחן מ-20% ל-25%. הימין הקיצוני מאוגד בפרלמנט בגוש הלאומני הכולל את הליגה באיטליה והחזית הלאומית של לה-פן בצרפת (58 נציגים), מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הימנית המיוצגת לראשונה, וגוש המפלגות הפופוליסטיות של נייג'ל פארג' וחמשת הכוכבים באיטליה (54 נציגים). גוש נוסף של מפלגות ימין יורוסקפטיות כולל את השמרנים והרפורמיסטים שעמו נמנים השמרנים הבריטיים, והוא נחלש מעט.

נכון לעכשיו, גוש השמאל בפרלמנט איבד 10 מתוך 52 נציגיו הקודמים. הוא כלל את מפלגת הלינקה הגרמנית, את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, את מפלגת השמאל האיטלקית, את המפלגות סיריזה ואחדות עממית ביוון, את פודמוס הספרדית, את מפלגת גוש השמאל הפורטוגלית, את מפלגת שין פיין האירית, את המפלגה הסוציאליסטית ההולנדית, את מפלגת השמאל השוודית, את ברית השמאל הפינית, את מפלגת אק"ל בקפריסין, לראשונה  ואת המפלגה הקומוניסטית של בוהמיה ומורביה בצ'כיה. יצוין שלראשונה נבחר נציג של מפלגת העובדים הבלגית לפרלמנט האירופי שיצטרף לגוש השמאל וצפויות הצטרפותם של חברי פרלמנט נוספים – כגון נציגה של מפלגת זכויות האדם והחיות של הולנד. עוד נבחרו לפרלמנט האירופי שני נציגים של המפלגה הקומוניסטית היוונית, שאינם חברים בסיעת השמאל. בכל מקרה מדובר בירידה חדה.

אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"