כלי התקשורת היו גדושים לאחרונה פרסומים על אודות המצוקה הגוברת בבתי החולים הציבוריים, המתבטאת בחדרי מיון עמוסים, בתפוסה החורגת מהתקן במחלקות, ובעומסי עבודה אדירים המוטלים על כתפי הרופאים, האחיות וכלל הצוות הרפואי. אולם לא כל האזרחים סובלים ממציאות זו באותה המידה, והנגישות לשירותי בריאות היא פועל יוצא של נסיבות חברתיות-כלכליות ושל גורמים מעמדיים. ממחקר חדש שפורסם לאחרונה עולה, כי מרבית הפונים לחדרי המיון בבתי-החולים הם אלה שידם אינה משגת לשלם למרפאות מומחים ולמרפאות חוץ פרטיות.
"אנשים במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר פונים יותר למיון, מתאשפזים למשך זמן ארוך יותר. הם משתמשים פחות ברפואת מומחים, פחות מבצעים בדיקות מעבדה והדמיה, ולוקחים פחות תרופות לעומת אנשים ממצב סוציו-אקונומי גבוה יותר באותו מצב בריאותי", אמר פרופ' נדב דוידוביץ', שביצע את המחקר יחד עם פרופ' דני פילק וד"ר לנה נובק מאוניברסיטת בן-גוריון ופרופ' רן בליצר משירותי בריאות כללית. "זו בעיה של נגישות פיזית של פריפריה מול מרכז ונגישות כלכלית בגלל ההשתתפות העצמית והשימוש בביטוח המשלים" ("וואינט", 5.2).
המאמר, שפורסם בכתב העת הבינלאומי להוגנות בבריאות, מבהיר כי "עומס במיון קשור גם למחלות ולמחסור במיטות אשפוז, אבל גם בגלל מצוקת הרופאים בקופות החולים. מי שיש לו ביטוח משלים ויכול לשלם את ההשתתפות העצמית על הבדיקות והתרופות, יכול לקבל תור מהר יותר. מי שלא – הולך לחדר המיון".
מנתונים שנאספו במרכז אדוה עולה, כי הכנסות חברות הביטוח הפרטיות וקופות החולים עקב רכישת ביטוחי בריאות, זינקו מסכום של מיליארד שקל בשנת 1997 ועד לסכום של 8.2 מיליארד בשנת 2013. בניסיון להתמודד עם המצב הקשה, פנתה האגודה לזכויות החולה במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, וקראה לו להקים קבינט בריאות. "העומס על מערכת הרפואה הציבורית חסר פרופורציה ביחס לתקציב המושקע בבריאותם של האזרחים", מתריעה האגודה ומוסיפה: "מצב חירום לאומי זה דורש התערבות מיידית, בטרם יהיו אבידות בנפש. יש לפעול ללא דיחוי למינוי שר בריאות חדש ולהקים בדחיפות קבינט בריאותי שייתן את הדעת על המצב הנוכחי". בתגובה לפרסומים בכלי התקשורת בדבר המצוקה הגוברת בבתי החולים הציבוריים, ולקראת הבחירות לכנסת, פרסם המטה הציבורי לשוויון בבריאות מסמך המפרט יוזמות חקיקה שונות וצעדי מדיניות שניתן לקדם בכנסת ובממשלה הבאות, על מנת לחזק ולהגביר את השוויון במערכת הבריאות הציבורית. לדברי המטה, "רשת הביטחון החברתית שאמורה לשמור על בריאותנו הולכת ונמתחת, הולכת ונקרעת. נטל הבריאות על הכיס הפרטי עולה; המערכת הציבורית נתונה בעומס יתר; הרפואה הפרטית מפוררת את הרפואה הציבורית; המעמד הבינוני בורח מהמערכת הציבורית, בעוד המעמד הנמוך וקבוצות חברתיות חלשות מתקשים לממש את זכותם השווה לבריאות. כל אלה תורמים להעמקת הפערים בבריאות ולאובדן אמונו של הציבור במערכת שלה הוא משלם ממיטב כספו. אם לא נפעל במהירות ובנחרצות, ייפרמו החוטים הדקים המקנים מובן למונח 'ערבות הדדית', המערכת הציבורית תתפרק, וכל קבוצה ויחיד יופקרו לגורלם".
ד"ר עבדאללה אבו מערוף, רופא אורולוג במקצועו, מכיר היטב את בעיותיה של מערכת הבריאות הציבורית. אבו מערוף – שנבחר כמועמד החמישי לכנסת במועצת חד"ש, והוצב במקום 13 ברשימה המשותפת – עובד בבית החולים "כרמל" בחיפה גם כרופא תורן בחדר מיון. "התפוסה במחלקות לעיתים מגיעה עד 200%, ויכולות לעבור שעות רבות טרם יזכה חולה המגיע למיון לפגוש רופא. יש מחסור גם באחיות", אומר אבו מערוף.
לדבריו, להחרפה המשמעותית בבעיית העומס בבתי החולים יש גורמים רבים, ובהם העלייה בתוחלת החיים והגידול באוכלוסייה, "אך עם זאת, הממשלה אינה מטפלת בגורמי היסוד שהובילו למשבר. מאז שנת 1975 לא נבנה במחוז הצפון אפילו לא בית חולים אחד. הממשלה מדברת על כך שתוסיף 1,000 מיטות אשפוז לבתי החולים ברחבי הארץ, אבל זה לעג רש. הצרכים רבים הרבה יותר – והממשלה לא נותנת להם מענה".
עוד אומר אבו מערוף, כי בממשלה נערכים "לייבא" רופאים מהודו, מאוזבקיסטאן ומקזחסטאן כדי להתמודד עם המחסור ברופאים בישראל, וזאת במקום לעודד צעירים מישראל ללמוד רפואה ולתגמל את הרופאים באמצעות משכורת ההולמת את עבודתם הקשה. "אומנם, ההסכם האחרון שהושג בין ההסתדרות הרפואית לבין הממשלה, בעקבות שביתת הרופאים, הוביל לשיפור לעומת המצב הקודם, הייתה העלאה בשכר ושופרו תנאי העבודה. אולם כדי שהמדינה תבטיח באמת מענה רפואי הולם לכל אזרחיה – עליה להכפיל את תקציב מערכת הבריאות".
