ב-28 במאי נערך בבית "אחותי" בדרום תל אביב אירוע חילופי תפקידים של נציגי "עיר לכולנו" במועצת עיריית תל אביב–יפו. שלי דביר, שכיהנה כחברת המועצה היחידה באופוזיציה לראש העיר חולדאי, פינתה את מקומה לאמיר בדראן, פעיל חד"ש יפו.
בדראן, עורך דין העוסק בענייני מקרקעין ודיני עיריות, היה מועמדה של רשימת יאפה למועצה בשתי מערכות הבחירות הקודמות (2003 ו-2008), והיה במרחק מספר קולות מכניסה למועצה. ב-2013 הוא חבר לרשימת עיר לכולנו כנציג חד"ש יפו. הרשימה, שזכתה ב-3 נציגים התפצלה: אהרן מדואל ויעל בן יפת חברו לקואליציה של חולדאי, בעוד ששלי דביר נשארה על ספסלי האופוזיציה – אל מול קואליציה בראשות חולדאי שנעה ממרצ ועד לליכוד. בדראן, שנכנס לתפקידו בישיבת מועצת העירייה ב-6.6, שוחח עם "זו הדרך" על תכניותיו לשנתיים וחצי הקרובות, בהן ישמש בתפקיד.
מה הבעיות הייחודיות של יפו, ושל האוכלוסייה הערבית ביפו בפרט, בהן תרצה לטפל?
מועצת העיר מונה 31 חברים – 30 וראש עיר. איש מהם, עד כניסתי, לא שאב את המנדט שלו ישירות מהציבור היפואי. זה עצוב, כי יפו היא עיר בפני עצמה. מתייחסים אליה כרובע קטן של תל אביב יפו, אבל זו עיר עם צרכים מיוחדים ואוכלוסייה שונה. ביפו מתגורר מיעוט לאומי המדבר שפה אחרת עם תרבות וצרכים אחרים. לכן חשוב שיהיה ייצוג אמיתי המדבר בשפה זו. לכן הייצוג במועצת העיר של ערבי המייצג קודם כל את יפו הוא חשוב.
בעיות מרכזיות של האוכלוסייה הערבית ביפו, בהן ארצה לעסוק, הן ההישגים הנמוכים בחינוך ורמת הפשיעה הגבוהה – כמובן שבהקשר זה תקצוב הטיפול בנוער במצוקה הוא חשוב.
לגבי הצרכים: האוכלוסייה היפואית, שברובה מוחלשת, זקוקה להרבה דברים שביום יום לא מטופלים כשחושבים על תל אביב. אתן לך דוגמה – נמל הדייגים ביפו, בו עובדים דייגים יהודים וערבים הנמצאים בסכנה אמיתית ומנסים להסדיר את זכויותיהם בהסכם מול העיריה, שהיא הבעלים והמנהלים של הנמל. זה מתקדם בקושי רב. נמל יפו אינו רק תמונה פסטורלית, אלא 100 משפחות המתפרנסות מהים ומהדגים.
חברת מועצת העיר היוצאת, עו"ד שלי דביר, וחבר מוצעת העיר הנכנס, עו"ד אמיר בדראן, במפגש בבית אחותי (צילום: זו הדרך)
מצוקת הדיור הקשה שחווה האוכלוסייה היפואית המקורית היא עוד עניין מרכזי המייחד את תושבי יפו הערבים. אמנם מצוקת הדיור היא בעיה כלל ארצית, אבל כאשר מדובר במיעוט לאומי שיש לו שייכות למקום מסוים, אין להגיד לו את מה שאומרים לשאר הציבור בתל אביב – עיברו לבת ים. לאוכלוסייה הערבית יש מסורות וחיוני לא לנתק אותה מהן. אין להגיד לערבי ללכת לגור בבת ים, כי הוא צריך מסגד או כנסיה, כי הוא צריך מועדון לשלוח את ילדיו אליו, הוא צריך מתנ"ס שדובר ערבית.
אין להתכחש לגזענות אותה אנו חווים מעבר למצוקה הכלכלית. ישנם אלה שאינם מוכנים לקבל ערבים כשכנים בשכונות מסוימות ביפו או בערים אחרות. צריך למצוא פתרון למצוקת הדיור. אחת החובות של העירייה היא לדאוג שערבים יגורו כאן, ביפו.
האם יש דרך להתמודד עם הג'נטריפיקציה והייהוד של יפו?
יפו תמיד הייתה עיר שחיו בה בשכנות יהודים וערבים. באופן עקרוני, כמובן שאנחנו בעד חיים משותפים. אבל כוחות השוק ומדיניות תכנונית יזומה גורמים לכך שהאוכלוסייה הערבית ביפו פוחתת וזו היהודית גדלה.
שכונות שבעבר היו באופן מובהק ערביות, כמו עג'מי וג'בליה – הערבים בהן הם עכשיו מיעוט. כך זה גם ימשך, כי תכניות המתאר מייעדות שיווק נרחב בהן שעה שלערבים אין אמצעים לרכוש אדמות שם. קיים גם טרנספר פנימי ביפו: בשכונות מסוימות ערבי שרוצה לקנות בית נתקל בטענות גזעניות – ועד השכונה מסרב למכור לערבים. זה לא אמור לקרות. וגם אם העיריה תגיד שהיא לא מנהל מקרקעי ישראל – לעירייה יש הרבה נכסים ואדמות, ואם היא תרצה לתרום בנושא הזה, יש דרכים.
במקביל לטיפול ביפו, אמשיך את הפעילות של שלי המתייחסת לתל אביב באופן כללי.
האם תחבור לחולדאי או שתקדם את האג'נדה שלך מהאופוזיציה?
אי אפשר להגיד מראש לפני דיון. נהיה אופוזיציה אם לא יהיה מענה. אני אלמד את האנשים הפועלים בעירייה ואת הממסד. אני לא יכול להגיד מראש שאני מכיר אותם.
אני יכול להגיד שמה שמעניין אותי לטפל בו אלה הדברים היום–יומיים של התושבים – התושבים רוצים את הטיפול בבעיות המידיות. לכן ננסה לתת כמה שאפשר מענה לבעיות אלה – וזה לא דבר פשוט. צריך לתת ייעוץ והדרכה. הדלת שלי תהיה פתוחה לכל הבאים. אבל מעבר לנושאים היום–יומיים, נצטרך לקחת שניים שלושה פרויקטים שנוכל בסוף להציג כפרויקטי דגל.
האם זה תלוי באופוזיציה או בקואליציה? לא בטוח. אני מקווה שניתקל באנשים ענייניים ולא רק בעין צרה של מי במועצה ומי לא. ראיתי יד מושטת מחברי המועצה ומראש העיר. אנחנו נשים את הדברים על השולחן ונקבל את ההחלטה.
נמרוד פלשנברג
