בימים אלה הופיע דו"ח חדש של עמותת רופאים לזכויות אדם, שכותרתו – "רופאים מדברים על חולים עניים".
הדו"ח מתעד ומנתח ראיונות-עומק, אשר ביצעו נציגי העמותה עם 44 רופאים בקהילה (רופאי משפחה ורופאי ילדים). בראיונות אלה נפרסה תמונה עגומה של התופעה של חולים עניים, המוותרים על רכישת תרופות או על קבלת טיפולים רפואיים, לרבות תרופות וטיפולים המצויים בסל שירותי הבריאות, אך הפעם מנקודת הראות של הרופעים הקהילתיים. זאת לאחר שהתופעה של ויתור על רכישת התרופות והטיפולים, נוכח "תשלומי ההשתתפות", בהם נדרשים החולים לשאת, תועדה במספר מחקרים מדעיים.
רבים מן הרופאים דיווחו על מקרים בהם נתברר להם, שמטופל לא רכש תרופה או טיפול רפואי בגלל חוסר יכולתו לשאת בעלות הכלכלית של "תשלומי ההשתתפות", ועל ההשלכות הרפואיות של אי-קבלת התרופה או הטיפול. לא אחת, דיווחו הרופאים, גרם הדבר לכך שמצבו הרפואי של המטופל הידרדר, עד כדי כך, שהיה צורך לאשפז אותו בבית-החולים. לעיתים, כך דווחו הרופאים, השיהוי בקבלת הטיפול הרפואי הנדרש גרם למטופל לפגיעה בריאותית בלתי-הפיכה.
חוסר-הנחת של הרופאים ממצב-דברים זה, כך עולה מן הראיונות, גורם לרופאים לנקוט לעיתים ב"דרכים יצירתיות" שונות מתוך רצון לסייע למטופל. כך, למשל, רופאים דיווחו על מתן תרופות ממאגר הדוגמיות שסיפקו להם תועמלנים (סוכני מכירות) של חברות תרופות; על מרשם של תרופות חלופיות זולות יותר (אך מועילות פחות מבחינה רפואית); על מרשם של תרופות לתאריך פיקטיבי (כך ש"יפול" ברבעון מוקדם או מאוחר יותר, דבר בעל משמעות כלכלית עבור המטופל); על "מימון אישי" של התרופה או הטיפול על ידי הרופא עצמו, ועוד. ואולם, פתרונות אלה מעידים יותר על עומק הבעיה מאשר על פתרונה. הם מעוררים גם לא מעט דילמות אתיות עבור הרופא, כפי שמפורט בדו"ח.
כותב הדו"ח, ד"ר יובל לבנת מסכם, כי העדויות המתועדות בדו"ח מצביעות על הצורך לשקול ברצינות ביטול כללי של "תשלומי ההשתתפות", בהם נדרשים מבוטחים לשאת ביחס לטיפולים רפואיים ולתרופות.
לקריאת הדו"ח המלא:
