גם רצחת, גם לא פיצית
לפני שש שנים, בשנת 2002, אישר הרוב בכנסת הצעת חוק, שנועדה למנוע מפלסטינים שאינם לוחמים, כלומר, מאזרחים, שנפלו קורבן לפעילות צבאית את הגשתן של תביעות פיצויים בשל מוות או נכות. החוק הזה, שהוא תיקון לחוק נזיקים אזרחיים, זכה לכינוי "חוק האינתיפאדה".
אלא שאז, לפני שש שנים, עתרו אירגונים לזכויות אדם לבג"ץ, ושופטי בג"ץ, בראשות הנשיא ברק, קבעו כי החוק אינו חוקתי, שכן הוא סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הוא בטל.
מה עושה ממשלת קדימה-העבודה? ממציאה הצעת חוק דומה, אך גרועה יותר מקודמתה, ומביאה אותה לכנסת. הרוב הימני בכנסת אישר את הגירסה הגרועה הזאת של חוק האינתיפאדה בקריאה ראשונה ב-10 ביוני.
וכיצד נימק שר המשפטים, דניאל פרידמן את החוק החדש-ישן? הוא טען, שאם הוא לא יאושר – עלולים הפלסטינים להגיש תביעות פיצויים בסכום כולל של מאות מיליוני שקלים. כלומר, הנימוק הוא כסף. ושר המשפטים אפילו לא התרגש מכך, שהוא קידם חוק רומס זכויות אדם בשם חיסכון תקציבי.
אך לגופו של עניין, גם בשנים שבתי המשפט בארץ דנו בתביעות של פלסטינים לתשלום פיצויים, רק חלק קטן מהתביעות אושר, וגם זאת לאחר שנים של דיונים. ולכן כל הנפנוף במאות מיליוני שקלים, שהמדינה כאילו תשלם מחר בבוקר, אינו אלא תעמולה זולה.
אך הכנסת אמרה את שלה: קרובי המשפחה של האם וארבעת ילדיה בעזה, שנהרגו מפגיעת טיל ישראלי – לא יוכלו להגיש תביעת פיצויים, וגם לא מאות הילדים הפלסטינים שנפצעו בעשור האחרון ונותרו נכים.
אירגוני זכויות האדם, וביניהם האגודה לזכויות האזרח, עדאלה והמוקד להגנת הפרט, אשר עתרו לבג"ץ נגד הנוסח הקודם, פירסמו הודעה המתריעה, כי החוק החדש-ישן מצרף את ישראל לרשימת המדינות המצורעות, שמערכת המשפט שלהן אינה מגינה על זכויות אדם. האירגונים מזהירים, כי כאשר המדינה אינה נוטלת על עצמה אחריות לפגיעות באזרחים – יהיו אירגונים בחו"ל, אשר יגישו מבול של תביעות נגד חיילים וקצינים בצבא הישראלי.
חקיקה המסלפת את רצון הבוחר
בסמוך לאישור חוק האינתיפאדה, גירסה 2, אישרה הכנסת בקריאה ראשונה עוד חוק אנטי-דמוקרטי. הפעם יעד הפגיעה היא הדמוקרטיה עצמה, כלומר הזכות לבחור ולהיבחר.
ברוב של 63 תומכים ו-16 מתנגדים, אישרה הכנסת את הצעת החוק של הח"כים אורלב (מפד"ל) וטרטמן (ישראל ביתנו), לפיה אזרח ישראלי, אשר ביקר במדינה ערבית, המוגדרת על-ידי הממשלה כ"מדינת אוייב", בשבע השנים שקדמו לבחירות – לא יוכל להיות מועמד ברשימה לכנסת. במלים אחרות, הכנסת מחליטה למנוע מועמדות גם מאזרח, לרבות ח"כ מכהן, שכלל לא הועמד לדין בשל אותו ביקור.
הרוב הימני יוכל, אם ירצה, להעביר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית עוד לפני הבחירות לכנסת. כאשר זה יקרה, לא יוכלו להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת חברי כנסת ערבים מכהנים, וביניהם – אחמד טיבי, ג'מאל זחלקה וטאלב א-צאנע. פירוש הדבר, שבאמצעות חוק, יקבע הרוב הימני בכנסת, את מי מהאישים הערבים לא יוכלו אזרחים ישראלים לבחור לכנסת. מציאות כזאת היא סילוף בוטה של רצון הבוחר וביטוי נוסף לרדיפתם של אישים פוליטיים מקרב הציבור הערבי.
המטרה: לכבול את ידי בית המשפט העליון
שר המשפטים פרידמן ועדת תומכיו בממשלה ובמפלגות הימין הקיצוני מנסים לנצל את השבועות האחרונים שנותרו, כנראה, עד להתפזרות הכנסת בעיקבות הכרזה בדבר הקדמת הבחירות, כדי להגניב עוד כמה חוקים אנטי-דמוקרטיים.
וכך מתכנן פרידמן להעלות לדיון בכנסת הצעת חוק, שגיבש יחד עם מאיר שטרית, שר הפנים, ואשר מטרתה – לכבול את ידיו של בית המשפט העליון.
הצעת החוק הממשלתית תגביל את סמכות בית המשפט העליון לפסול חוק של הכנסת, שעניינו – הצבת מיכשולים בלתי-עבירים על נישואים בין אזרחים ישראלים לבין תושבי השטחים הפלסטיניים הכבושים. כדי למנוע מבית המשפט העליון את האפשרות לפסול חוק כזה, הגו שני השרים את הרעיון הגאוני, שהגבלת הנישואים בין ישראלים לפלסטינים תועלה לדרגת חוק יסוד, ולא פחות. וכך הם מתכננים להגיש את הצעת החוק המוטרפת, המונעת נישואים מבני אדם בשל לאומיותם ומקום מושבם – בתור תיקון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לפי המצב החוקתי בארץ, אם הכנסת תאשר את התיקון המפלצתי הזה לחוק יסוד, הרי התיקון יהיה מוגן מפני האפשרות של בג"ץ לבטלו בטענה של… פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
סיכום ביניים
שלושת החוקים שהוצגו לעיל, למרות שחקיקתם טרם הושלמה, מייצגים מישנה סדורה, אנטי-הומאנית, אנטי-דמוקרטית וגזענית.
כל אחד מהחוקים האלה אינו חוק כללי, המתייחס לכלל האזרחים, אלא חוק ספציפי, המיוחד לאוכלוסייה מוגדרת.
בכל אחד מהחוקים האלה "מככבים" פלסטינים – תושבי השטחים ו/או אזרחי ישראל.
כל אחד מהחוקים האלה סותר באופן מהותי את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותו מכוון לפגוע בזכותו של אדם לחיים ולפיצוי על הפגיעה בהם, לנישואים או להיבחר לכנסת.
שלושת החוקים האלה, יחד ולחוד, הם בגדר חקיקה טמאה, המעקמת עוד יותר את גבה של החברה הישראלית.
