רופאים לזכויות אדם קרא אתמול (רביעי) לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את התנהלות הלחימה ואת מדיניות ישראל ברצועת עזה, בין מבצע צבאי אחד למשנהו. במכתב ששיגר הארגון לראש הממשלה, נכתב כי: "על הוועדה לחקור הפרות של זכויות אדם ברצועת עזה במשך 51 ימי הלחימה ביולי–אוגוסט 2014, וכן את מדיניות ממשלות ישראל כלפי רצועת עזה לאורך השנים האחרונות. כמו כן, תאפשר העמדה לדין, לקיחת אחריות ומיצוי דין עם האחראים למדיניות זו".
הארגון שיגר לראש הממשלה את הדו"ח שפורסם אתמול תחת הכותרת "מרחב לא מוגן", שהינו דו"ח ראשון על אירועי "צוק איתן". על הדו"ח עמלו שמונה רופאים מומחים, שהורשו להיכנס לרצועה, על ידי הרשויות בישראל, בזמן הלחימה ומייד אחריה. במכתב נלווה נאמר: "הלחימה ברצועת עזה, גבתה מחיר גבוה בגוף ובנפש ובכלל זה את חייהם של יותר מ-2,100 פלסטינים ו-73 ישראלים. מעל 11,000 פלסטינים נפצעו ורבים אחרים סובלים מטראומה נפשית. כ-724 ישראלים נפצעו ורבים נוספים נפגעו נפשית". הדו"ח מבוסס על 68 עדויות פצועים מרצועת עזה (שנערכו בעזה ובבתי חולים בגדה, בישראל ובירדן), ניתוח של 370 צילומי גופות, ראיונות עם 9 אנשי רפואה פלסטינים ועיון בעשרות תיקים רפואיים.
במכתב לראש הממשלה נאמר כי: "ישראל מחוייבת על ידי הדין הבינלאומי לקיים חקירה עצמאית, כאשר מתעורר החשד להפרה של זכויות אדם. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ישראל מונעת מגופי חקירה של ארגוני זכויות אדם אחרים ושל האו"ם גישה לרצועת עזה, לשם חקירת האירועים ואינה מאפשרת חקירה עניינית ועצמאית של אירועי הלחימה". הדס זיו, מרופאים לזכויות אדם, מסרה אתמול לעיתונאים כי אין לראות בדו"ח תיאור מלא של התמונה. "לא היינו צריכים מומחים על מנת לבדוק מה קורה פה בישראל, כי אנחנו חיים כאן. ביקשנו מהמשלחת לעזה להתמקד בנושאים רפואיים, כולל בדיקת ישראל באשר לשימוש חמושים במתקני רפואה. אנחנו לא אומרים שהדוח נותן את כל התמונה, ולכן מסרנו אותו לראש הממשלה, עם בקשה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הטענות שנשמעו בצד הפלסטיני. לא התאפשר לטענות הללו, מן הצד הפלסטיני לצאת החוצה, והייתה פרוטקציה במתן טיפול רפואי, זאת למרות שנתנו חיסיון בעניין השימוש לכאורה במתקני רפואה. המטרה העיקרית שלנו היא להביא את הקולות מעזה לציבור הישראלי, כדי לנסות ולמנוע את המלחמה הבאה".
כותבי הדו"ח הביעו ספק שהחקירה של צה"ל: "החקירות הפנימיות שמנהל הצבא באמצעות הפרקליט הצבאי הראשי אינן מספקות. חקירתם של אירועים רבים נסגרה ובמקרים רבים אף לא נפתחה. בנוסף, הפצ"ר חוקר את התנהלותם של חיילים בשטח והאם נהגו לפי נהלי הצבא. אולם, הבדיקה הנדרשת היא מקיפה יותר וצריכה לכלול את קבלת ההחלטות של ראשי הצבא אשר שלחו את החיילים למשימתם ובעיקרם את הדרג המדיני אשר החליט על היציאה למלחמה ומהווה האחראי העיקרי לתוצאותיה. התנהלותם של החיילים צריכה להיבדק, אולם בשום אופן אין לראות בהם כאחראים העיקריים ולא עליהם להיות מושם הדגש".
הפרמדיק יוסף כחלוט סיפר באחת העדויות: "חיכינו דקות ארוכות, לפעמים שעות, לתיאום, ואנשים כל הזמן התקשרו והתחננו לפינוי; יכולנו לשמוע אותם זועקים לעזרה. ידענו שהם מדממים, מתים… ולכן לעתים קרובות מאוד לא יכולנו לחכות ופשוט יצאנו לדרך – כדי לסייע להם". חלק מהעדויות מתעדות ירי לעבר צוותי הצלה במקרים בהם הושג תיאום. עדויות אחרות מצביעות על מהלך של שתי מתקפות בפער זמן קצר, כך שצוותי הצלה ותושבים שהגיעו למקום כדי לסייע לנפגעי ההפצצה הראשונה נפגעו מהפצצה חוזרת.
משלחת המומחים שמה דגש מיוחד על האירועים בח'וזאעה במהלך המלחמה בין התאריכים 21-25 ביולי. העדויות מספרות על קבוצות גדולות של אנשים, לעיתים בני משפחה מורחבת, שנאלצו לעבור מבית מסתור אחד לשני, לאחר שאלו הותקפו, כאשר ניסיונם לצאת בשיירה מהשכונה המותקפת כשל. העדויות כוללות ירי לעבר אזרחים בעודם מניפים דגל לבן, ירי על אזרחים מטווח קצר, השפלות והתעללות במהלך השתלטות על בנייני מגורים, לרבות שימוש בנוהל "מגן אנושי", וכן עיכוב ומניעת טיפול רפואי בפצועים.
ד"ר כמאל קדייח, רופא תושב ח'וזאעה, מתאר ניסיון יציאה שני מהשכונה: "היינו כ-5-10 מטר מן החיילים עם ידיים למעלה. בתי נפנפה בחולצה לבנה וכולנו צעקנו 'אנחנו אזרחים'. היו כ-500 חיילים עם בולדוזרים ו-10 טנקים כל 10 מטר עם תותחים המופנים ישירות אלינו. נאמר לנו לשבת במקום. החיילים יצרו מסדרון בין הטנקים ואמרו לנו לפסוע לאורכו לאט. בשעה שהקבוצה הגדולה הזאת הלכה לאורך המסדרון, שמענו פיצוץ עז. טנק ירה על אופנוע, והרג את רוכביו ו-3 אחרים במאסף של הקבוצה שלנו. לאחר מכן התאפשר לנו לעזוב את העיר. ביום האחרון, הלכנו, ילדים ומבוגרים כאחד, כשלושה קילומטרים".
לדו"ח המלא (באנגלית): http://gazahealthattack.com
