רופאים לזכויות אדם (רל"א) חיברה והפיצה בקרב משרד הבריאות ובתי החולים בארץ חוברת הנחיות לצוותי רפואה המסבירה את החובות האתיות של צוותי רפואה הנתקלים בעדויות על עינויים, ונותנת הדרכה לזיהוי קורבנות אלימות ועינויים כמו גם כתובות לדיווח עליהם. על מנת לעודד צוותי רפואה להיאבק בעינויים, רל"א אף בקשה כי משרד הבריאות יקים מנגנון שיוכל להבטיח למדווחים על עינויים הגנה משפטית מפני פיטורים והתעמרות מצד המערכת המעוניינת לשמר את קשר השתיקה.
החוברת פורסמה כי לאחרונה קיבלה רל"א עדויות הולכות וגוברות באשר לשימוש בלחץ פיסי ונפשי המגיע לעיתים לכדי עינויים או יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל אחר בחקירות עצורים פלסטינים על ידי השב"כ. יתרה מכך: על פי עדויות שנתקבלו עלי ידי רל"א, באים רופאים במגע עם קורבנות עינויים לפני, במהלך, או לאחר חקירתם.
על פי אחת העדויות של גבר בן עשרים ושבע, חקירתו נמשכה שמונה ימים וכללה איומים בנוגע למעצר בני משפחתו והרס ביתו, ואלימות שכללה אגרופים ובעיטות לבטנו ולראשו, ודחיפת עט לאפו ולאוזנו. בתום החקירה הועבר לכלא עופר שם נבדק על ידי רופא המתקן. בטופס הבדיקה נכתב כי האסיר סבל מבעיה ברגלו טרם המעצר וכי מלבד זאת אין כל ממצא פתולוגי, לרבות פגיעה נוירולוגית. אין כל תיעוד בתיקו הרפואי (לא בזה שנשלח לרל"א ולא בזה שנשלח לוועד נגד עינויים) על הימים בהם נחקר. בדצמבר 2007 השתחרר כאשר הוא סובל מירידה אקוטית ביכולת הראייה, השמיעה והדיבור. כמו כן, הוא סובל מפגיעה מסוימת בזיכרון ומהתקפי סחרחורת. לאחר שחרורו נסע לבדיקות בירדן ושם הועלה החשד כי הוא סובל מלחץ תוך גולגלתי בעקבות פגיעות בראשו. במהלך חודש יוני 2008 נבדק על ידי פרופ' אלון פרידמן, מומחה לנוירוכירורגיה ומתנדב ברל"א, שהעלה בנוסף לאופציה של לחץ תוך גולגלתי כי יתכן והבעיה נובעת מתסמונת פוסט טראומתית (PTSD).
עדות אחרת היא של גבר בן עשרים וארבע. חקירתו, שנמשכה עשרים וארבע שעות ברצף, כללה הידוק אזיקים באופן מכאיב לזמן ממושך, תנוחת "שאבח", "צפרדע", "בננה", ואלימות פיזית. לאחר החקירה התקשה להניע את ידיו כתוצאה מהאיזוק. בהוראת שופט הועבר לבדיקת רופא הכלא אשר הפנה אותו לחדר מיון ברמב"ם, שבו נבדק על ידי נוירולוג. נמצא כי יש פגיעה בעצבים בכפות הידיים. לדברי נוירולוג חבר רל"א, שעבר על המסמכים, מדובר בנזק הפיך בעזרת טיפולי פזיותרפיה אינטנסיביים. לאחר העברתו לכלא מגידו פנתה רל"א אל הכלוא כדי לוודא כי הוא מקבל את טיפולי הפזיותרפיה הנחוצים לו. בתשובתו הוא כתב כי אכן קיבל את הטיפולים אך כי מאז החקירה הוא סובל מסיוטים ואי שליטה בסוגרים כתוצאה מהעינויים שעבר.
לדברי רל"א רופאים וחובשים בשירות בתי הסוהר, וכן צוותי רפואה אחרים, המקבלים את העצירים במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים השונים, אינם פועלים להפסקת התנהגות זו. הסיבות האפשריות לכך הן: העדר מודעות של צוותי הרפואה לחובתם האתיות, כמו גם לקיומו של פרוטוקול זיהוי נפגעי עינויים ו/או יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל אחר; או חשש מפני העדר תמיכה ואף פגיעה במשרתם. זאת במיוחד לנוכח העובדה, שלמעשה אין גוף שיגן עליהם ויאפשר להם לדווח ולמנוע התנהגות אלימה ו/או עינויים.
לצורך העלאת המודעות ערכה רל"א חוברת הדרכה לזיהוי ודיווח על נפגעי עינויים, המסבירה את החובות האתיות ונותנת הדרכה לזיהוי קורבנות אלימות ועינויים כמו גם כתובות לדיווח עליהם.
רל"א הפיצה את חוברת ההדרכה למשרד הבריאות ומנהלי בתי חולים בקריאה לפעולה: זהו, דווחו ומנעו עינויים והיא פנתה לד"ר אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה כי משרד הבריאות יפעל באופן מיידי ונחרץ להעלאת מודעותם של צוותי הרפואה באשר לחובתם האתית לדווח ולהגן על עצורים קורבנות עינויים ו/או אלימות פיסית או נפשית ויאכוף באופן פעיל את עמידתם בחובה זו. בידיעה כי צוותי רפואה חוששים לדווח על עינויים בקשה רל"א כי משרד הבריאות יבטיח להם הגנה משפטית וכלכלית כך שמשרתם לא תיפגע.
בנוסף פנתה רל"א למנהלי בתי חולים ומנהלי מחלקות לרפואה דחופה, בבקשה דומה ובהצעה כי להעמיד לרשותם את ניסיונה רב השנים בתחום האתיקה הנקשר עם צוותי רפואה במצבי סיכון, כמו גם הדרכה בתחום.
לעיון בחוברת המלאה ר':
