גל השביתות של מהגרי העבודה הבלתי חוקיים שהחל בחודש יוני בצרפת לא נפסק ונמשך אל תוך עונת התיירות "החמה". על כך מוסר העיתון הצרפתי "הומינטה". במרכז השביתות שפרצו לאורכה ולרוחבה של צרפת: "מהגרי עבודה ללא ניירות". ה"ניירות" הם: אישור עבודה כחוק, הסכם עבודה כחוק, תשלום ביטוח לאומי כחוק ואישור שהייה כחוק. רוב-רובם של השובתים הם עובדים מאפריקה השחורה ומיעוטם עובדים שמוצאם בצפון אפריקה – בייחוד ממרוקו ומאלג'יריה.
בצרפת, כמו ברוב מדינות העולם הקפיטליסטי, העבודה השחורה היא "פריבילגיה" של מהגרים – שחורים בצרפת, מקסיקנים בארה"ב וטורקים בגרמניה. אבל בצרפת עובדי העבודה השחורה החליטו שנמאס להם מאיומי המשטרה לגרשם ומרמיסת זכויותיהם היומיומית והחליטו לשבות. בתחילת הדרך הייתה זו מסעדה בודדה ששבתה בפאריס. לאחר מכן, העובדים בעוד שתי מסעדות ברובע החליטו להצטרף לחבריהם וכך השביתה התרחבה כאש בשדה קוצים. שביתה במסעדות ובבתי מלון (חלקם "מלונות בוטיק") החלה ערב חופשת הקיץ, ה"ואקאנס", זהו העיתוי המושלם כדי ללחוץ על המעסיקים, הרשויות והממשלה. מיליוני תיירים פוקדים הקיץ את צרפת ויש מי שצריך לשרת אותם, להאכיל אותם ואף לנקות אחריהם.
מהיכן מצאו השובתים את האומץ להפסיק את עבודתם? זו לא שביתה רגילה. כאן הסנקציה בגין שביתה יכולה להיות קשה הרבה יותר מאשר בכל שביתה אחרת: פיטורים וגירוש מן המדינה. יש בין השובתים המועסקים שמונה, עשר ואף עשרים שנה באותו מעמד – ללא מעמד חוקי. ואולי זו דווקא הסיבה לשביתה: השובתים הבינו שמדיניות הגירוש הנהוגה בצרפת כלפי מהגרי העבודה הבלתי-חוקיים אינה מיועדת להפסיק את התופעה. מדי שנה מגורשים מצרפת רבבות עובדים, כ-40 אלף.
מהגרי העבודה "ללא ניירות" העיזו לשבות בצרפת בגלל שמאחוריהם עומדת הקונפדרציה הכללית של העובדים (CGT) שהחליטה לקדם גל השביתות ואף תומכת כספית בשובתים ובני משפחותיהם – שלעיתים קרובות מתגוררים מחוץ לגבולות המדינה. "מועצות הפועלים" של ה-CGT קבעו שבמקומות ובהם ריכוז גדול של עובדים "ללא ניירות" יש לקדם שביתות ומחאות – במטרה כפולה: הענקת מעמד של תושב קבע לעובדים וחתימה על הסכם עבודה, בדומה להסכם העבודה התקף בענף בו העובדים מועסקים.
