בטינג החלה לעבוד במשרדי המפלגה הקומוניסטית ובמועצת השלום המקומית, במשרדי המפלגה הכירה את בן זוגה לחיים את בוגר מלחמת העולם השנייה בריאן בנטינג שהיה חבר המפלגה. הזוג התחתן ב-1946 ועבר להתגורר בקייפטאון שם נולדו שלושת ילדיהם: מרגרט, פיטר וסטפן.

ב-1950 פעילות המפלגה ותמיכה בקומוניזם נאסרו בדרא"פ וסוניה החלה לעבוד עבור עיתון הגרדיאן שהפצתו בדרא"פ נאסרה. העיתון שינה את שמו "לניצוץ" גם עיתון זה נאסר והעיתון שוב שינה את שמו "לעידן החדש".

יחד עם אחמד קתרדה, בנטינג ייצגה את המפלגה בכנס תנועות הנוער הקומוניסטיות שהתקיים במזרח ברלין ב-1951. כאישה לבנה היא זכתה במעמד מיוחד בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד שאפשר לה לדבר נגד גזענות.

ב-1956 בנטינג, קתדרה ו-154 אקטיביסטים אחרים נעצרו והואשמו בבגידה חמורה, המשפט נמשך עד 1961 אולם בנטינג ו-91 עצורים אחרים שוחררו ב-1958. לאחר הטבח בשרפוויל ב-1960, בנטינג נעצרה שוב והושמה בכלא המרכזי בפרטוריה כ-3 חודשים.

העיתון "העידן החדש" נסגר ב-1962 ונאסר על עובדי העיתון ביניהם בנטינג, רות פירסט וגובן מקבי להמשיך לפרסם את העיתון. בוטינג ובן זוגה שהו במעצר בית במשך שנים, מה שמנע מהם לעסוק בפעילות פוליטית, בעקבות המעצר הממושך גמלו בליבם של הזוג הצורך לעזוב ללונדון ב-1963.

בלונדון בטינג הצטרפה לתנועה המקומית נגד משטר האפרטהייד ופעלה עבור שחרור נשיא דרא"פ לימים נלסון מנדלה שהיה כלוא במשך שנים רבות ועבור הטלת סנקציות כלכליות על משטר זה.

לאחר 28 שנים בגלות, ב-1991 שבה מהגלות בלונדון לקייפ טאון. בנטינג עבדה בקמפיינים של הקונגרס הדרום אפריקאי ב-1994 וב-1999 והייתה ממקימות תנועות הידידות של דרום אפריקה וקובה.