מיליון וחצי תושבי עזה חיים במצור ישראלי, עם הפסקות בהספקת חשמל ומים ומחסור במוצרים חיוניים. רבבות הישראלים, החיים ביישובי עוטף עזה סופגים רקטות. תשובת ממשלת אולמרט-לבני-ברק – עוד קורבנות.
עיתונאים, המצטטים קצינים בכירים, שבים וטוענים בימים אחרונים, כי במערכת הביטחון הגיעו למסקנה, שהצבא יפתח בקרוב בפעולה צבאית רבת-עוצמה ברצועת עזה. הפרשנים אינם מפרטים, אם הכוונה היא להפצצות מהאוויר או מהים, לפלישה של כוחות שריון ורגלים לאזורים מיושבים לצורך מה שמכונה "טיהור השטח ממחבלים", או לשילוב של השתיים. אך דבר אחד ברור לכולם:
פעולה צבאית מאסיבית מצד ישראל תוביל מייד להחרפת ירי הרקטות ופצצות המרגמה על שדרות וייתר היישובים בעוטף עזה, וכמובן – לקורבנות בנפש בשני הצדדים.
הדיבורים על פעולה צבאית גדולה בעזה גברו על רקע הכרזת חמאס, כי תקופת הרגיעה (תהאדיה), שנמשכה מחצית השנה, הסתיימה. ההסכמה בדבר הרגיעה, שהושגה במו"מ עקיף בין ממשלת אולמרט לבין ראשי החמאס, לא הוארכה, לאחר שהחמאס דרש, שישראל תעמוד בהתחייבותה להשאיר פתוחים את מעברי הסחורות בין הרצועה לישראל.
הממסד הצבאי-מדיני בישראל ובארצות-הברית, שכולל את החמאס ברשימת הטרור העולמי, טוען שיש לפעול למיטוט שלטון החמאס בעזה. אך מטרה מוכרזת זו לא הושגה וגם לא נראה שהיא אפשרית. במהלך שלוש השנים האחרונות שמר החמאס על שלטונו ואפילו חיזקו, בעוד ששלטון ההנהגה הפלסטינית המוכרת בראשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) – נחלש.
ההתפתחויות בזירה הפוליטית הפלסטינית, ההידרדרות למלחמה כזאת או אחרת ברצועה, העדר הביטחון האישי בשדרות – כל אלה הם המחיר שגובה ההתנהלות האטומה של ממשלת אולמרט-ברק. במקום לנסות לקדם הסדר מדיני יציב, המבוסס על כינון מדינה פלסטינית בכל השטחים שנכבשו ביוני 1967, לרבות ירושלים המזרחית, עסקו אולמרט ולבני רק בפוזה של חתירה לשלום – בפגישות חסרות תכלית עם ההנהגה הפלסטינית.
בזירה הישראלית הפנימית, הובילה מדיניות ה"כאילו משא-ומתן", המשולבת בהרחבת ההתנחלויות וההשתוללות של המתנחלים, וגם בהשלכות המחמירות של המשבר הכלכלי – להתחזקות מפלגות הימין וארגוני הימין הקיצוני. סדר יומם של אלה מורכב מהתנגדות לכל מו"מ עם הפלסטינים, מטיפוח שנאה לערבים, אזרחי ישראל, ומאיומים ברורים על סדרי השלטון הדמוקרטיים.
41 שנה של כיבוש ישראלי של השטחים הפלסטיניים גובות מחיר כבד מהעם הפלסטיני וגם מהעם הישראלי. פעולה צבאית גדולה בעזה לא תביא ביטחון ושלום, אלא תמיט אסון כבד של קורבנות אדם והרס חומרי ושל העמקת האיבה והייאוש בקרב שני העמים, הפלסטיני והישראלי. רק הסדר שלום צודק ויציב יחלצנו מאסון הכיבוש.
