"בדרך כלל אנו שומעים על מדיניות הממשלה או הסתה שמגיעה מחברי כנסת נגד הפלסטינים. השנה החלטנו להתמקד באחריות של מערכת המשפט הישראלית לאפליה, לגזענות ולהפרות זכויותיהם של הערבים-פלסטינים אזרחי ישראל ותושבי השטחים הכבושים", נמסר מארגון עדאלה, "אבל הפעם נפרסם עשר החלטות מפלות ובלתי-דמוקרטיות אשר התקבלו על-ידי בית המשפט העליון בשנת 2015".
ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת) בהפגנה נגד הרס אום אל-חיראן, אוקטובר 2015 (צילום: אקטיבסטילס)
העלאת אחוז החסימה: בג"ץ דחה את עתירת עדאלה והאגודה לזכויות האזרח נגד החלטת הכנסת להעלות את אחוז החסימה על מנת להיבחר לכנסת מ- 2% ל- 3.25%. החלטה זו אילצה את חד"ש ואת המפלגות הערביות להתאחד לרשימה אחת, ובכך פגעה באורח חמור בזכותו של הציבור הערבי-פלסטיני בישראל לשונות ופלורליזם פוליטי.
חוק החרם: בית המשפט העליון דחה את העתירה שהגיש עדאלה, בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם נוספים, נגד חוק אשר קובע כי מי שקורא לחרם על מדינת ישראל או על ההתנחלויות, חשוף לתביעת נזיקין. בהחלטת בית המשפט צוין כי קריאה לחרם היא בגדר "טרור פוליטי". בית המשפט התעלם מהעובדה שמדובר בחופש הביטוי לנקוט בצעד אשר נהוג בארץ ובעולם במסגרת מאבקים שונים, ובהקשרה של העתירה, חופש הביטוי של מי שרוצה למחות נגד הכיבוש והגזענות.
החלת חוק נכסי נפקדים בירושלים המזרחית: בית המשפט העליון אישר את מדיניותה של ממשלת ישראל להחיל את חוק נכסי נפקדים על תושבי מזרח ירושלים, ולמעשה נתן היתר להפקיע את רכושם למדינה, בשעה שהם נמצאים בגדה המערבית. בכך, נתן בית המשפט גושפנקא להפרת זכויותיהם הקנייניות של פלסטינים והפרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שקובע כי מדובר בשטח שנמצא תחת כיבוש צבאי. הפקעות הנכסים שמשו ברובן לצרכי ייהוד ירושלים.
מניעת השכלה גבוהה מאסירים המסווגים כ-"ביטחוניים": בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו הקליניקה לזכויות אסירים באוניברסיטת חיפה, מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, נגד המדיניות למנוע מאסירים המסווגים כביטחוניים לימודים גבוהים בבתי הכלא. בית המשפט קבע כי האבחנה לעניין זה בין אסירים פליליים לבין אסירים אשר מסווגים כביטחוניים הינה "חוקית ולגיטימית", כהגדרתו.
הריסת עתיר/אום אלחיראן: בית המשפט העליון החליט לאשר את תכנית המדינה להרוס את הכפר הערבי-בדואי עתיר/אום אל-חיראן ולהקים יישוב יהודי בשם חירן על חורבותיו. ההחלטה תוביל לגירושם של כ- 1,000 בני אדם מכפרם והריסת עשרות בתים. למרות שבית המשפט הכיר בכך שהמדינה הורתה לתושבים לעבור לשטח, בשנת 1956, ואפשרה להם לבנות את חייהם בכפר, הוא אישר את תכניות המדינה להריסת הכפר. החלטת בית המשפט פוגעת בזכות האזרחים הבדואים לכבוד ודיור.
הקרקעות של משפחת אלעוקבי: בית המשפט העליון דחה את הערעור של משפחת אלעוקבי, אשר עתרה נגד סירובה של המדינה לרשום את 1000 הדונם אשר ברשותם בטאבו. בהחלטתו, בית המשפט סירב להכיר בבעלות ההיסטורית של המשפחה על הקרקעות בפרט, ובבעלות בדואית על אדמות בנגב לפני הנכבה בכלל. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרים לזכויותיהם על הקרקע, שהתבססו על הכרזת האו"ם בדבר זכויות עמים ילידים.
איחוד משפחות: בשנת 2008, ממשלת ישראל הוציאה צו המורה לשר הפנים שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות פלסטיניות בין בני זוג תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ נגד החלטה זו, בטענה כי ההחלטה רואה בכל תושבי רצועת עזה איום ביטחוני. בעתירת המוקד נטען כי מדובר בפרקטיקה מפלה וגורפת אשר פוגעת בזכות לחיי משפחה, וזאת בניגוד לחוק הכניסה לישראל, הקובע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט העליון דחה את העתירה בטענה כי התנאים הביטחוניים ברצועת עזה לא השתנו ולכן החלטת הממשלה לגיטימית.
ח"כ לשעבר סעיד נפאע: בית המשפט העליון דחה את ערעור מרכז עדאלה, נגד החלטת בית המשפט המחוזי, להרשיע את ח"כ לשעבר סעיד נפאע בעקבות ביקורו בסוריה בשנת 2007. ח"כ נפאע ארגן ביקור של אנשי דת דרוזיים למקומות קדושים בסוריה, ופגש אישים פלסטיניים. בית המשפט הכיר בכך שהפגישות לא עסקו כלל בעניינים ביטחוניים, אולם לא הגן על החסינות הפוליטית של ח"כים אשר מייצגים את הציבור הערבי, ולמעשה שלל את זכותו של הציבור הערבי לקיים קשר תרבותי עם הסביבה הטבעית שלו.
מעצרים מנהליים: בג"ץ אישר צו מעצר מנהלי לשלושה חודשים, שניתן להארכה, נגד נערה בת 19 תושבת נצרת, לאחר ששלחה לבני משפחה הודעת טקסט בעלת תוכן פוליטי שהשב"כ ראה בה מסוכנת. החלטת בג"ץ, אשר מאשררת את תקנות החירום, מאפיינת שרשרת של החלטות מפלות ודכאניות שמערכת המשפט קיבלה במהלך חודש אוקטובר במטרה לדכא את המחאה הפלסטינית.
הריסות בתים כאקט ענישה קולקטיבית: בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף בהחלטה לאשר את המדיניות הישראלית להרוס בתים של משפחות של חשודים בעבירות המסווגות כביטחוניות. בית המשפט סירב לקבל את בקשתם של ארגוני זכויות אדם לנהל דיון עקרוני בדבר באופי הענישתי-קולקטיבי והנקמני של האקט פסולה על פי הדין הבינלאומי, ודן אך ורק בהיבטים המנהליים של הריסות הבתים.
