ח"כ עמיר פרץ,יו"ר העבודה–גשר, הציג בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים בתל אביב את התכנית החברתית–כלכלית של מפלגתו. הוא הבטיח, בין היתר, לפעול להעלאת שכר המינימום ל-40 שקל לשעה. פרץ תקף את המפלגות השונות וטען כי "כולם פתאום הפכו לחברתיים, אבל חברתיים דה לוקס. הגיע הזמן לשינוי כיוון למדיניות חברתית–כלכלית חדשה ושונה בתכלית ממה שהציעו עד היום. אנו עוברים מהפקרה להשקעה. ביבי מציעה הפקעה והפרטה. לפיד מציע חמלה וצדקה. אנו מציעים השקעה וצדק, צדק והשקעה".
עוד בתכנית הכלכלית של המפלגה – בניית 200 אלף דירות בבנייה ממשלתית, חינוך ציבורי חינם מגיל 0, קביעת פנסיית מינימום וביטול המע"מ על 100 מוצרי יסוד. אין מה להגיד. מהפך של ממש. מפלגת העבודה שקידמה את ההפרטות ואת ההתנחלויות, את הניאו–ליברליזם ואת הקפיטליזם, סבורה כי יש לשנות כיוון. אבל האין זו הצהרה מביכה? האדון פרץ ושותפתו הגברת לוי–אבוקסיס הם חברי כנסת ותיקים.
פרץ נבחר לכנסת ב-1988, לפני כ-31 שנה. הוא זקן חברי הכנסת, לשעבר שר ביטחון ושר להגנת הסביבה. הוא נמנה עם ראשי מפלגת העבודה, עם אחד, התנועה, המחנה הציוני (ושוב העבודה). אין לשכוח שהיה גם יו"ר ההסתדרות כ-10 שנים (2005-1995). בכל עשורים אלה, מה בדיוק מנע ממנו לקדם אותן מטרות? מדוע שותפתו הנאמנה (לשעבר) של הגזען ליברמן לא פעלה כדי לקדם יעדים אלה?
בנימה אישית אני יכול להוסיף, שכיהנתי כחבר הנהגת ההסתדרות מטעם חד"ש בתחילת שנות ה-2000. לא פעם ולא פעמיים דרשתי מהיו"ר פרץ לפתוח במערכה מעמדית למען מטרות אלה, כמו גם מטרות נוספות – כגון מאבק בהפרטה ונגד המדיניות הניאו–ליברלית של הממשלה. שוב ושוב נדחיתי. "אנו לא מנהלים מאבקים פוליטיים", הוא טען.
את הפער בין עמדות "כאילו חברתיות" לבין עמדות שמאל עקביות אפשר לזהות ברשימה שפורסמה באתר "וואינט" (13.8) ובמרכזה: עמדות המפלגות השונות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-22 בשאלת העמקת הגרעון בתקציב המדינה. יצוין כי כל המפלגות שמרכיבות את הקואליציה הימנית–חרדית השלטת סירבו להתייחס לשאלה.
העבודה–גשר, מצדה, התחייבה "להפסיק את הפגיעה בתעשייה ובחקלאות ולהחליף את בזבוז הכספים הקואליציוניים ואת תקציבי המקורבים בהשקעה במנועי צמיחה בפריפריה". נוסף לכך, התחייבו ברשימת העבודה "להקפיא את הבנייה מחוץ לגושים ביהודה ושומרון ואת כל הכספים שמועברים להתנחלויות מבודדות וכן להשוות את ההשקעה לנפש בהתנחלויות להשקעה לנפש בערי הפיתוח".
חד"ש ברשימה המשותפת מסרה: "נתנגד בנחרצות לקיצוץ השירותים החברתיים (בריאות, חינוך, רווחה, דיור וסביבה) במטרה להקטין את הגירעון". הסיעה הוסיפה כי תפעל לצמצום הגירעון באמצעות הטלת מסים על העשירים ביותר, הוספה וריווח של מדרגות המס והנהגת מס עזבון על ירושות מיליונרים. עוד ציינו בחד"ש–הרשימה המשותפת כי יעמדו על חיזוק העבודה המאורגנת ועל יצירת מנגנונים שוטפים לעדכון השכר בהתאם לעליית שאר המחירים במשק.
בחד"ש–הרשימה המשותפת סיכמו: "אנו רואים במדיניות הכיבוש, ההתנחלויות ושמירת האינטרסים של ההון את הגורמים המרכזיים ליצירת הגירעון, מתנגדים לקיצוץ בשירותים הממשלתיים ומתריעים מפני הסכנות בנקיטת צעדים אלה. אנו קוראים למיסוי גדול יותר של המאיון העליון כדרך לכיסוי הגירעון ותומכים בחיזוק העבודה המאורגנת".
עבור העבודה–גשר, אין קשר בין סיום הכיבוש לצדק חברתי. עבור הרשימה המשותפת, אין צדק חברתי ללא סיום הכיבוש. אגב, פרץ עשוי לדעת דבר אחד או שניים על הכיבוש – הרי הוא כיהן כשר הביטחון והמושבות בממשלת אולמרט. הגששים הגדירו כבר את התופעה ושרו: "עובדים עלינו בחורף, בקיץ, בצהריים / עובדים עלינו ישר בעיניים / עובדים עלינו בפנים / ואנחנו לא לומדים, לא לומדים".
אפרים דוידי
