"בחנות בעיר הבירה נמכרים תיקי פראדה ומסך טלוויזיה בגודל 110 אינץ'. לא רחוק מהחנות נפתח אולם תצוגה של 'פרארי', ומסעדה חדשה מאפשרת לסועדים אמידים לאכול ולהשקיף על העיר ממרומי מנוף ענק. זה אינו ערב בדובאי או בטוקיו. אלו חייהם של העשירים ביותר בקראקס, בירת ונצואלה, המדינה שפעם הבטיחה שוויון לכל ושימת קץ לבורגנות". כך נפתחה כתבה שפרסם בתחילת החודש "ניו יורק טיימס" בנושא המצב הכלכלי והחברתי בוונצואלה. "אזרחי ונצואלה העשירים ביותר עשירים פי 70 מהעניים ביותר, כשליש מהילדים במדינה סובלים מתת־תזונה, וההגירה לחו"ל לא פוסקת", נאמר עוד.

נוכח הפערים החברתיים המתרחבים, הפגיעה בזכויות העובדים ובארגוניהם ונטישת המורשת הסוציאליסטית של המנהיג המנוח הוגו צא'בס, שכיהן כנשיא ונצואלה במשך 14 שנה– (משנת 1999 ועד למותו בשנת 2013) – דורשת המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה שינוי במדיניות הכלכלית והחברתית של יורשו, הנשיא ניקולס מדורו.

צ'אבס היה מנהיג מפלגת תנועת הרפובליקה החמישית מ-1997 ועד 2007. בהמשך כיהן כמנהיג המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה. במהלך כהונתו תמכה המפלגה הקומוניסטית בממשלה. אך תמיכתה הייתה ביקורתית ומסויגת. הקומוניסטים הדגישו כי לא ניתן להכריז שהאופק של ונצואלה הוא סוציאליסטי, כפי שנהג לומר צ'אבס, בלי לחסל את הקפיטליזם.

במהלך כהונתו של מדורו, העמיקו חילוקי הדעות עם הממשל. בדצמבר 2021 פרסמו עשרות מפלגות קומוניסטיות מרחבי העולם, ובהן מק"י, הודעה הדורשת מממשלת ונצואלה לחדול מהתנכלויות למפלגה הקומוניסטית ולפעיליה. מהקריאה עולה כי ממשלת מדורו ניסתה למנוע את השתתפות הקומוניסטים ושותפיהם בשמאל בבחירות שנערכו בינואר 2022.

הממשלה החלה להצר את צעדיהם של הקומוניסטים בבחירות המחוזיות שנערכו ב-21 בנובמבר 2021. בין היתר נפסלו 13 מועמדים לראשות מחוזות וננקטו צעדים למניעת הצגתן של רשימותיהם.  כמו כן, באוקטובר 2021 החליטה ממשלת מדורו לפסול את מועמד המפלגה הקומוניסטית בבחירות לראשות עיריית קראקס: ד"ר אדוארדו סמאן, לשעבר שר בממשלת הוגו צ'אבס. סמאן, הפופולרי עד מאוד בשכונות הבירה, הציג את מועמדותו לראשות העיר במסגרת "האלטרנטיבה העממית המהפכנית" הקומוניסטית. מועמדותו נפסלה ללא מתן הסברים, בשל החשש של מפלגת השלטון לאבד את אחיזתה בעיר הבירה.

המפלגות הקומוניסטית ברחבי העולם הביעו סולידריות עם המפלגה האחות בוונצואלה ודאגה מהפגיעה הגוברת בפעילותם של ארגוני העובדים והתנועות המהפכניות. הן דרשו לאפשר לקומוניסטים ולחזית "האלטרנטיבה העממית המהפכנית" להשתתף בבחירות. אך בשנתיים שחלפו מאז, ההתנכלויות של השלטון רק גברו, ולפני שבועיים הגיעו לשיא חדש – הממשלה הקימה מפלגה קומוניסטית "משלה".

בתיאטרון בבירה קראקס התכנסה "ועידה שלא מן המניין" של המפלגה הקומוניסטית המדומה, בה לא השתתף שום ציר שנבחר בבחירות דמוקרטיות. יודגש כי לא מדובר בפילוג בשורות המפלגה הקומוניסטית (היו כאלה בשנות ה-60) אלא במפלגת דמה שלא קיבלה את תמיכתו של שום חבר המכהן בהנהגת המפלגה הקיימת. גם פעילים שפרשו מהמפלגה במשך השנים סרבו לקחת חלק בדיונים. כצפוי הוחלט ב"וועידה" לתמוך בממשלתו של מדורו, ואף לדרוש מוועדת הבחירות המרכזית לשלול את מעמדה החוקי של המפלגה הקומוניסטית הוותיקה בטענה "לגניבת רכושה וסמליה".

הצעד הזה, חסר התקדים בתולדות ונצואלה, עורר גל מחאות בתוך המדינה ומחוצה לה. עשרות מפלגות קומוניסטיות ופועליות מכל היבשות, שנלחמו במשך שנים נגד המדיניות האמריקאית המבקשת לערער את ונצואלה, נחלצו שוב להביע תמיכה בקומוניסטים הנרדפים.