לא"י/פלשתינה הגיע ב-1938 והחל ללמוד באוני' העברית בירושלים, אשר קמה כמה שנים קודם לכן ב-1925 בהר הצופים בירושלים. במקביל ללימודיו שקד על ארגון סטודנטים קומוניסטים, ב-1940 הצטרף לסניף ירושלים של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (פק"פ) והפך למזכיר הסניף ב-1943.

בחודש נובמבר 1945 השתתף וילנר בכנס הייסוד של הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי שהתקיים בלונדון, כנציגה של פק"פ. הוא השתתף בכנסים בינלאומיים ואזוריים של התנועה הקומוניסטית, וכן בוועידות של תנועות אחיות.בשנת 1948 היה חבר מועצת העם, בין החותמים על מגילת העצמאות וחבר מועצת המדינה הזמנית

בשנת 1949 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מק"י, בכנסת כיהן עד לפרישתו ב1990 (בין 1961 ל-1965 איננו היה ח"כ), יחד עם ח"כ לשעבר תאופיק טובי (מק"י) וילנר היה משיאני הכהונה בכנסת.

בשנת 1956 חשף מאיר וילנר יחד עם תופיק טובי את טבח כפר קאסם, בזמן שהממשלה עשתה הכול כדי למנוע מהציבור בישראל ומחוצה לה מלדעת על הטבח. חשיפת הטבח זעזעה את אמות הסיפים של הציבוריות הישראלית באותם ימים ובעקבותיה נקבעה ההגדרה לפקודה צבאית שאינה חוקית ונקראה בעגה משפטית "פקודה בלתי חוקית בעליל" שלפי הגדרתה אסור לחייל לבצע את אותה פקודה כמו פגיעה בחפים מפשע.

ב-15 באוקטובר 1967 ברחוב הירקון בתל אביב דקר אברהם בן-משה, חבר תנועת החרות, את וילנר בגבו בסכין מטבח, על רקע התנגדותו למלחמת ששת הימים. הדוקר נעצר במקום ווילנר הובהל לבית החולים. בית המשפט מצא את בן-משה אשם בגרימת חבלה חמורה, ולא בניסיון לרצח, וגזר עליו עונש קל יחסית של שנה וחצי מאסר, שהוחמרו בערעור לארבע שנות מאסר

וילנר היה במשך שנים עורך ראשי ומו"ל של עיתונאי המפלגה וכן של ביטאוניה הרעיוניים בתקופות שונות. הוא כתב מאמרים רבים, וכן הוציא חוברות ופרסומים במגוון רחב ביותר של נושאים

מאיר וילנר נפטר ב-5 ביוני 2003, הוא היה אחרון החותמים על מגילת העצמאות שנותר בחיים. בניו הם מיכה ודורון וילנר