מול מחנה הפליטים אל–ערוב, כעשרה ק"מ מצפון לעיר חברון בשטחים הפלסטינים הכבושים, נמצא קמפוס השייך למכללה הטכנולוגית שבטול–כרם. בקמפוס לומדים כ-570 סטודנטים – כמחציתם לתואר ראשון והשאר במסגרת לימודי תעודה. ב–7בדצמבר, יום לאחר הודעתו של נשיא ארצות הברית על העברת השגרירות לירושלים, ערכו הסטודנטים תהלוכת מחאה בקמפוס. בהגיעם לכניסה הראשית, המובילה לכביש 60, התפתחו עימותים בינם לבין חיילים שעמדו בכניסה וחסמו את השער. בהמשך, נכנסו החיילים לתוך הקמפוס ופיזרו את התהלוכה באמצעות רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי גומי.
חייל מעכב צעיר בכניסה לקמפוס אל–ערוב ב-25 באפריל 2018 (צילום: בצלם)
מאז, עורך הצבא סיורים יומיומיים בסמוך לכניסה הראשית לקמפוס, החל משעות הבוקר ועד לסוף יום הלימודים. בנוסף לסיורים, חיילים העומדים בכניסה לקמפוס בודקים באופן שרירותי תעודות זהות של סטודנטים, מצלמים אותם ומחפשים בתיקיהם, ולעיתים אף מחרימים את תעודות הזהות שלהם או דורשים מהם לזהות בתמונות סטודנטים אחרים הלומדים במכללה. הסטודנטים מדווחים על עיכובים בכניסה הראשית הנמשכים לעיתים כשעה. בשל נוכחות צבאית זו בכניסה למכללה, חלק מהסטודנטים – ובהם כאלה הגרים במחנה הפליטים עצמו – מעדיפים להגיע ללימודים בדרכים חלופיות שמאריכות את דרכם, כדי שלא להיתקל בחיילים.
בנוסף לעימות למחרת הכרזתו של טראמפ, התנהלו השנה בקמפוס שני עימותים גדולים נוספים בין סטודנטים לחיילים, שבמהלכם חיילים נכנסו לשטחו וירו רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי גומי: ב-12 בדצמבר אשץקד וארבעה חודשים לאחר מכן, ב-25 באפריל האחרון שבו נערך בקמפוס טקס לציון "יום האסיר". בנוסף, מאז דצמבר הצבא עצר 12 סטודנטים בקמפוס ובסביבתו. לאחר אירועי "יום האסיר" הצבא השבית את המכללה למשך יומיים. בעקבות זאת, פנתה הנהלת המכללה למנהלת התיאום והקישור ומאז מדווחים הסטודנטים על ירידה מסוימת בהטרדות ובעיכובים, אך אלה לא פסקו לחלוטין.
לדברי בצלם "התנהלות החיילים בכניסה לקמפוס כמעט הפכה לשגרה, אבל אין שום דבר שגרתי בסטודנטים שצריכים לעבור דרך חיילים בכניסה לקמפוס אקדמי. עיכוב הסטודנטים והטרדתם בדרכם למכללה פוגע בזכויותיהם הבסיסיות לנוע, ללמוד, ולנהל חיי חברה שגרתיים. סטודנטים ברוב מדינות העולם נהנים מזכויות אלה כדבר המובן מאליו. אך עבור מאות הסטודנטים בקמפוס אל–ערוב, גם הזכויות הבסיסיות ביותר נתונות לחסדי הצבא, הרואה בהן פריווילגיות אותן החיילים רשאים לשלול בכל עת שיחפצו, ללא כל סיבה ומבלי שמישהו יידרש לשלם על כך מחיר כלשהו. זוהי רק דוגמה אחת מני רבות להתעמרות השרירותית והיומיומית בתושבי השטחים, ולשימוש הציני שהצבא עושה בכוחו ובסמכויותיו".
