ראיון עם תמי קרני, יו"ר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, שמתנגדת להזנה בכפיה של אסירים שובתי רעב

העציר המנהלי שובת הרעב, עו"ד מוחמד עלאן, הועבר מבית החולים סורוקה לבית החולים ברזילי. נטען כי הוא הועבר מפני שהרופאים בסורוקה סרבו להזינו. מה דעתך על המהלך הזה?

לא הבנתי מדוע עשו את זה. הייתי בסורוקה וראיתי את המסירות של הרופאים וההנהלה, ואת הקשר הטוב של שובת הרעב עם הרופאים. הייתי מופתעת.

מה עמדתכם בנוגע להזנה בכפיה?

האכלה בכפיה הוגדרה כעינויי כבר ב-1911. זה היה בזמן שביתת הרעב של הנשים בלונדון, שביקשו שוויון זכויות. ומאוחר יותר, באמנת טוקיו של 1975 ובאמנת מלטה של 2003, אושרה ההגדרה של ההליך כעינוי.

הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית דנה בנושא לראשונה ב-2003. הדיון התקיים אחרי שארגון הבריאות הבינלאומי הוציא דפי עמדה בנוגע להתנהלות עם אסירים, עצירים ושבויים.

אחת ההחלטות הבסיסיות של הלשכה הייתה, כי לרופאים אסור להשתתף בעינויים – אסור לרופאים לאשר שמישהו בריא ושניתן לענות אותו, וגם אסור לנו להיות נוכחים בעינויים. אנחנו לא שוטרים או חיילים ולא חלק ממערכת הביטחון. עלינו לטפל בחולים.

איך התמודדתם עם שביתות הרעב בעבר?

בקיץ שעבר התקיימה שביתה המונית של מעל ל-270 שובתי רעב. אחרי כחודש, 70 מהם הגיעו למצב מסוכן. אז ישבנו והוצאנו נייר עמדה שמסכם את דרכי הפעולה. הוחלט שאסור לנו אף פעם לפעול בכוח נגד מטופלים שלנו, גם לא במקרה כזה.

שובתי רעב הם אנשים שרוצים לחיות, וזו הדרך היחידה שלהם להביע מחאה בלי לפגוע באחרים – זו מחאה לא אלימה. אנחנו אנשים חופשיים, יכולים לצאת עם שלט לרחוב או לדבר עם עיתונאים. הם לא יכולים לפעול כך. אז זו הדרך שלהם למחות. הרופאים חייבים לכבד את רצונם וכמובן שלא לפגוע בשובתים. אם מגיעים למצב שצריך לעזור להם, זה נעשה בכלים של חמלה, של קשר אמון עם המטופל: בדיקות אם הם מסכימים, ליידע אותם מה מצבם, מה החוסרים, מה אנחנו ממליצים להם לקבל. רוב השובתים מוכנים לקבל נוזלים, אלקטרוליטים (מלחים) וויטמינים שונים.

לאחרונה היו לנו שתי שביתות נוקשות – של חאדר עדנאן שהשתחרר לאחרונה, ושל מוחמד עלאן, ששובת עכשיו, ואשר הסכים רק לשתות מים. הרופאים מנסים לשכנע אותו לקבל את התוספים, כי איש מאתנו לא רוצה שהוא ימות. גם הוא לא רוצה למות.

בבריטניה, כששבתו האסירים האירים, ראש הממשלה תאצ'ר לקחה אחריות ואמרה "אם הם רוצים למות שימותו" –אז הם מתו זה אחר זה, עשרה שובתי רעב.

מוחמד עלאן

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, אמר "החוק אמנם לא מחייב רופאים לבצע את ההליך, אך אני בטוח שיימצאו הרופאים שיסכימו לעשות זאת". מה דעתך על האמירה הזאת?

מר ארדן אומר שהוא ימצא מישהו שיעשה את זה. זו אמירה מאד פוגענית. אני לא רוצה למצוא רופאים שיפעלו בניגוד לאתיקה.

אתיקה רפואית היא מחויבות שכל הרופאים בעולם לוקחים על עצמם – אנחנו נשבעים לשמור עליה. הרופאים כולם עוברים סוציאליזציה לתוך זה. אין לנו קורס ג'ודו בבית ספר לרפואה, כדי שנדחוף לאנשים עירויים בניגוד לרצונם. אם אדם אומר אל תיגע בי או מתנגד בכוח, אסור לנו לטפל בו. מה הם מצפים, שנלך איתם מכות?

זו בעיה רצינית. שמו את הרופאים במקום נורא – בין הפטיש לסדן. האתיקה הרפואית מחייבת אותנו לשמור על האוטונומיה של המטופל.

הזנה בכפיה עומדת בניגוד לעמדה האתית הבינלאומית המקובלת. אם הרופאים יפעלו לפי מה שמתאים בזמן מסוים למדינה מסוימת – הם עלולים לפעול נגד בני אדם. אנחנו, הרופאים, אף פעם לא פועלים בכוח נגד מטופלים שלנו, גם לא במקרה הזה.

הכתבה מתפרסמת בגליון השבוע של "זו הדרך".