גרשוני, ויקטור צ'רנוב, קתרינה ברשובסקי "אם המהפכה הרוסית" ואלכסנדר קרנסקי (ראש ממשלת המעבר בזמן מהפכת אוקטובר 1917) הקימו במינסק את המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית ב-1899, הממשיכה הפוליטית של התנועה "הנרדונקית", מסוף המאה ה-19 שפעלה למען שוויון, רפורמות אגרריות ונגד שלטון הצאר הרוסי.

מרבית החברים היו מרקע יהודי וחברי המפלגה פעלו בקרב פועלים יהודים. למפלגה היו סניפים: במינסק, ז'יטומיר, ביאליסטוק, דוינסק, ברדיצ'ב וסנט פטרבורג. ב-1900 המפלגה פרסמה מניפסט פוליטי שכותרתו "על החירות", המפלגה זיהתה את האריסטוקרטיה הרוסית כאויבת העם ודגלה במאבק אלים נגד המדכאים. למפלגה הייתה זרועה צבאית שתכננה והתנקשה בחייו של שר הפנים דימיטרי שפיגין ב-1902 ובחייו של מושל מחוז אופה ברוסיה בוגדנוביץ' ב-1903. ניסיון התנקשות במושל חרקוב (חרקיב) הנסיך איוון מיכאילוביץ' אובלנסקי ב-1902 לא צלח.

ב-1903 גרשוני נעצר בקייב, סגנו יונה אזף היה סוכן כפול שהלשין של גרשוני והביא למעצרו, בפני הטריבונל הצבאי הוא טען לחפותו ודיבר על סבלם של היהודים. ב-1904 ביהמ"ש צבאי גזר על גרשוני עונש מוות שהומר למאסר עולם הוא נכלא בכלא בעיר שליסלברג ברוסיה והועבר למחנה עבודה במזרח סיביר, ב-1906 גרשוני התחבא בתוך חבית ונמלא מהכלא. משם חצה את הגבול לסין, משם הוא עבר ליפן וארה"ב. בארה"ב נסע ברחבי מניו יורק לסן פרנסיסקו וגייס תרומות למפלגתו ונאם בפני הפועלים על סוציאליזם מהפכני.

ב-1907 הגיע לפינלנד והשתתף באסיפה הכללית השנייה של המפלגה, באספה הוא המשיך לטעון למען שימוש בטרור מהפכני נגד הצאר הרוסי. גרשוני הגן על יונה אזף נגד האשמות בהיותו מרגל, זמן קצר לאחר מכן ב-1908 מת בציריך שבשוויץ משחפת ונקבר בבית הקברות מונפראנס בפריז לצד מהפכנית רוסים אחרים, הלוויתו הפכה למפגן הפגנתי אינטרנציונליסטי לתמיכה בתנועה המהפכנית הרוסית. גרשוני היה דמות אגדית עוד בימי חייו ברוסיה