אם עוד יש בישראל הסוברים כי אסד ייעלם, שסוריה תישאר מחולקת ושישראל תוכל להמשיך ולעשות בה כרצונה – מוטב שיתפקחו. השבוע נכבש המעוז האחרון של דאעש בסוריה. הצבא הסורי, בסיוע בעלי בריתו הרוסים והאיראנים, החזיר לאסד את השליטה ברוב שטחה של המדינה. המלחמה עומדת לקראת סיום. טראמפ הכיר בכך. פגישתו עם פוטין בווייטנאם והסכמתם לגבי אחדותה הטריטוריאלית של סוריה הן עדות לכך. אין זה אומר שסוריה תחזור בקרוב למצבה לפני המלחמה. זמן רב עוד יעבור עד שהשלטון המרכזי יצליח לזכות בלגיטימציה מחודשת, למגר את תופעת המיליציות ולהחזיר לידיו את הריבונות והמשילות האפקטיבית. רק אז תתחיל מלאכת השיקום של הכלכלה והחברה הסורית.
איראן וסוריה הן בעלות ברית עוד מימי מלחמת איראן-עיראק (1980). אין ספק שממדי ההשפעה של איראן בסוריה יגדלו משמעותית כעת. אין שום דרך שבה תוכל ממשלת ישראל למנוע נוכחות והשפעה איראניות בהסכמת המשטר בסוריה. התגרות, משני הצדדים, רק תחריף את תחושת האיום ורוחות המלחמה.
גם בעיראק מוגר דאעש. הניסיון של הכורדים בעיראק להכריז על עצמאות סוכל בפעולה מהירה של הצבאות העיראקי, האיראני והטורקי. עיראק תיוותר, ככל הנראה, מדינה מאוחדת, למרות המורכבות האתנית ששוב עלתה אל מעל לפני השטח. גם עיראק מנסה לשלב את המיליציות, המאיימות עליה באנרכיה, בתוך הצבא העיראקי ולתוך המפלגות הפוליטיות. הצבא העיראקי המחודש ינסה להשתלט שוב על אוצרות הטבע (הנפט והגז) שלה הדרושים לשיקום הכלכלה. כישלון הכורדים בעיראק ימתן, ככל הנראה, גם את שאיפת עצמאות הכורדים בסוריה.
בסוריה ובעיראק תמכו האיראנים בחכמה באחדות המדינות, בממשל המרכזי ובהמשכיות המשטרים. כעת, הממשלה האיראנית קוצרת את פרי מדיניותה ארוכת הטווח. איראן הפכה, למרות הסנקציות שהמערב הטיל עליה, למעצמה אזורית. היא תישאר כזו בעתיד הקרוב. שוב, בין אם ישראל תרצה או לאו.
סעודיה, מצדה, חוששת מאוד מהפיכתה של איראן למעצמה אזורית. המשטר האבסולוטי בסעודיה חלש ומסוכסך בינו לבין עצמו. סעודיה נמצאת בתקופה של חילופי שלטון טרם עלייתו לכס של מוחמד בן-סלמאן. הישרדותו כרוכה בהישענות על ארה"ב ובעלות בריתה, בדיפלומטיה כספית בתוך העולם הערבי והאסלאמי, בסכסוך יריביו ובתמיכה בארגוני לחימה זרים. לשם כך מנסה סעודיה לחזק את שליטתה באיחוד האמירויות, מטילה מצור על קטאר הניטרלית (באופן יחסי), תומכת במשטרי א-סיסי במצרים ועבדאללה בירדן, ובתוך כך גם מהדקת את הברית עם ישראל.
ההתקוממות העממית בתימן ב-2011 הפכה מלחמת אזרחים בהשתתפות החות'ים, אל-קאעידה, איראן וחיזבאללה. הצטרפותה של סעודיה למלחמה ב-2015 העצימה את מניין ההרוגים והפצועים, והגדילה את ממדי ההרס, הרעב והמגפות בתימן. ואולם, אין היא מצליחה להביא להכרעה. דומה כי יכולתו של הצבא הסעודי מוגבלת מאוד, למרות השקעות העתק באמצעי לחימה מתקדמים.
בשבוע שעבר פתחה סעודיה חזית מול איראן גם בלבנון. הסעודים האשימו את חיזבאללה בירי טילים מתימן על הבירה ריאד. ראש ממשלת לבנון חרירי טס לסעודיה והודיע משם על התפטרותו. קולות בלבנון טוענים כי הוא עצור בסעודיה, אך חרירי עצמו הכחיש והצהיר כי הוא עתיד לחזור ללבנון בקרוב. ההתפטרות יצרה משבר קשה במערכת הפוליטית בלבנון; הקואליציה העדתית בין המרונים, השיעים והסונים עלולה להתפרק. על כן, סעודיה ואיחוד האמירויות קראו לאזרחיהן לעזוב מיד את לבנון.
בישראל ישנם כוחות המחכים להזדמנות להכות באיראן. מלחמה בחיזבאללה, בשירות סעודיה, נראית להם כהזדמנות מוצלחת. חשוב לזכור כי עוד מלחמה א-סימטרית לא תשיג שום יעדים. גם אחרי חורבן בקנה מידה גדול בלבנון (ראו "דוקטרינת א-דאחייה") המצב הבסיסי לא ישתנה. הפעם, להרס בלבנון צפוי להתלוות חורבן בקנה מידה עצום גם בישראל, בשל ריבוי הטילים המדויקים שברשות חיזבאללה. חיזבאללה נשען על תמיכה רחבה של העדה השיעית הגדולה והחזקה ביותר בלבנון, ולכן הרס המדינה יעזור בעיקר לאיראן לחזק את השפעתה, כשם שהרס עיראק לאחר הפלישה האמריקאית חיזק את ההשפעה האיראנית במדינה.
ישראל כבשה כבר את לבנון בעבר, ונאלצה לסגת בעור שיניה לאחר 18 שנים של קרבנות יומיומיים. הרעיון לפיו ישראל תנהיג ברית סונית נגד איראן הוא רעיון האיוולת המגלומני ביותר שנשמע כאן מעולם. אסור שאזרחי ישראל יהיו שכירי חרב בשירותם של הסעודים.
במסגרת ההיערכות הסעודית נגד איראן מלעיט משטר טרמפ את הישראלים והפלסטינים בציפיות לתכנית השלום של קושניר שתוגש בקרוב. אך אי אפשר באמת לסמוך על טרמפ שיציל אותנו ממנהיגינו. עלינו להתייצב נגד המלחמה ובעד מו"מ ישיר ומידי עם הפלסטינים. שלום ישראלי-פלסטיני יפתור גם את "הבעיה האיראנית".
אבישי ארליך
