ממשלות בפאניקה, בעוד האזרחים מפסידים מקומות עבודה ומאבדים חסכון לפנסיה. זה היה הרקע לפסגת ה-G20.
לפי הזמנתו של הנשיא היוצא של ארה"ב, ג'ורג' בוש, התקיימה השבוע בוואשינגטון פסגת המנהיגים של קבוצת המדינות G20, שהוקדשה למשבר הפיננסי. תוצאותיה היו מאכזבות. בקבוצה G20 חברים, פרט לארה"ב, גם האיחוד האירופי, גרמניה, איטליה, צרפת, בריטניה, רוסיה, ברזיל, ארגנטינה, אוסטרליה, הודו, אינדונזיה, דרום קוריאה, סין, קנדה, סעודיה, מקסיקו, אינדונזיה, תורכיה ודרום-אפריקה.
בעקבות הפסגה הכושלת, ניתן לנסות ולערוך מאזן ביניים של המשבר העולמי הקפיטליסטי. אחת המסקנות הראשונות היא, שבעידן הקפיטליזם הגלובלי, המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי המקומי משולב מאוד במצב בעולם, ובייחוד כאשר המדינה היא בעלת משטר קפיטליסטי פריפריאלי, למשל ישראל. גל הפיטורים ("פיטורי ייעול" לפי העיתונות הבורגנית) אינו פוסח על ישראל. המשבר, שהחל במדינות העשירות, ובייחוד במעצמה האימפריאליסטית מספר אחת, ארה"ב, התפשט לכל עבר ומכה בחוזקה גם בפריפריות: באמריקה הלטינית, באסיה ובאפריקה.
הגלובליזציה ומעורבות המדינה
הגלובליזציה שפרשנים, פוליטיקאים ובעלי הון שיבחו "כטוב בכל העולמות", התגלתה בצונאמי כלכלי וחברתי, העשוי לדחוף מאות מיליונים אל חיים בעוני. כך נסגר מעגל, שהחל לפני שנות דור. לפני כשלושים שנה נפתח המעגל עם הגעתם לשלטון של הנשיא רייגן בארה"ב ושל הגב' תאצ'ר בבריטניה. שניהם גרסו: "פחות מדינה, לטובת כולם". ואכן, במהלך השנים, פחתה מעורבות המדינה במשק, והמושכות הופקרו בידי בעלי ההון. עתה, בעת סגירת המעגל, המדינה חוזרת להתערב ובגדול. הלאמת בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה מתרחשת משבדיה בצפון ועד לארגנטינה בדרום. אבל המדינה חוזרת, ובגדול, כדי לחזק אותם מגזרים בחברה שנמנו עם חוגי ההון והשלטון בעידן הקודם, בעידן של החלשת המעורבות של המדינה.
חומרת המשבר מעמיקה את הקרע בין מדינות ובין קבוצות של בעלי ההון, שכולן מנסות לתת מענה לשאלה: "איך יוצאים מהמשבר". לפני שבועיים נפגשו מנהיגי האיחוד האירופי והחליטו להקצות מאה ימים למשקים הקפיטליסטים המרכזיים בעולם, כדי לקבל החלטות "בנוגע לרפורמות פיננסיות גלובליות דחופות". באותו יום התכנסו גם ראשי מדינות אמריקה הדרומית ודנו בדרכים ליציאה מן המשבר. לפני שלושה שבועות נפגשו נציגי מדינות במזרח אסיה. זו התמונה העולמית: כולם מתכנסים, כולם פוחדים. אבל לאיש אין תשובה לשאלה, איך יוצאים מהמשבר הקפיטליסטי המוגדר כ"הקשה ביותר" מאז המשבר הגדול הקודם, בשנות השלושים של המאה שעברה.
סרקוזי, נשיא צרפת, שעמד בראש פגישה מיוחדת של מדינות האיחוד האירופי, שיגר רמז עבה לעבר ממשל בוש, כאשר אמר: "אנו לא מחפשים אשמים. אבל ברור לנו איפה החלה המפולת ומה חלקה של כל מדינה בהידרדרות הכלכלית הכללית בחודשים האחרונים". מנהיגי האיחוד מעוניינים בהגדלת הפיקוח על חברות פיננסיות גדולות, ודוחקים בממשלות לבצע בקרה ופיקוח משותפים על החברות האלה, שרובן אמריקאיות.
הפאניקה משותפת לכל הממשלות הבורגניות באירופה, וכולן סבורות שיש לחזק את השווקים הפיננסיים על-ידי הזרמת כספים מסיבית מתקציב המדינה לשמירת שער הרווח. צעד כזה יפגע, כמובן, ברמת השירותים הציבוריים ובזכויות החברתיות של אזרחי אירופה. ממשלת בריטניה הלאימה חלק לא מבוטל מהמערכת הבנקאית. ממשלת גרמניה, בה שותפים שמרנים וסוציאל-דמוקרטים, הזרימה כספים למערכת הבנקאית בשיטת "מתן בסתר" – הממשלה נותנת את הכסף, אבל אינה דורשת בעלות על המוסדות הפיננסיים. סרקוזי מציע להקים קרנות ממלכתיות לביצור הכלכלה הלאומית ולמניעת רכישת תאגידים צרפתיים בידי קרנות ממלכתיות ממדינות המפרץ או של סין העממית.
מנהיגי האיחוד קראו בפסגה שערכו ב-15 בנובמבר להסכמה מיידית בדבר חמישה עקרונות: פיקוח על סוכנויות דירוג האשראי; תיאום תקני חשבונאות; סגירת פרצות; קביעת קוד התנהגות למגזר הבנקאי; ופנייה לקרן המטבע בבקשה להציע דרכים להרגיע את הסערה. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון אמר, לקראת השיחות בוושינגטון, כי הגדלת הפיקוח על 30 המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם "יכולה להתבצע במהירות רבה". עד כה הקצו ממשלות באירופה כ-2 טריליון אירו להזרמת כספים לבנקים, מתן ערבויות להלוואות ולפיקדונות, כיסוי הלוואות בין-בנקאיות והלאמה מלאה או חלקית של מוסדות.
ראשי מדינות דרום-אמריקה, לעומת זאת, מגבשים מהלך כפול: פתיחת השווקים המקומיים במסגרת "מרקוסור" – השוק המשותף של מדינות דרום היבשת; יחד עם סגירת גבולות כלפי ה"יבוא המתחרה" מארה"ב ומאירופה.
ערעור על ההגמוניה האמריקאית
הנזק שהמשבר הקפיטליסטי גורם ברחבי העולם מחזק את הדרישה האירופית להסכמים חדשים, שיחליפו את הסכמי ברטון וודס מ-1944, שבהם עוצבה המערכת הפיננסית העולמית תחת הגמוניה אמריקאית. כבר ברור, כי חל כרסום בהגמוניה האמריקאית במשק הקפיטליסטי הגלובלי, וכי מעצמות קפיטליסטיות אחרות מנסות להתחזק על חשבונה. סרקוזי אמר לקראת פסגת ושינגטון: "ב-18 בספטמבר בא לקצו העידן בו היו לנו מטבע אחד ודרך פעולה אחת. העידן הזה הסתיים, כאשר נלקחה אחריות מבלי שנשאלה דעתנו – עם קריסתו של מוסד בנקאי גדול, לו היו השלכות על כולנו".
בתרגום לשפה פחות דיפלומטית: נשיא צרפת אמר, כי כאשר קרס בנק ליהמן ברדרס ב-18 בספטמבר, הממשל האמריקאי נקט בצעדים מרחיקי לכת "מבלי שנשאלנו על כך". לבנק זה היו סניפים גם במדינות אירופה, ומכאן המשמעות של הכרזת סרקוזי: "נוכח מהלך כה דרמטי, היה עלינו לנקוט צעדים מהירים. נגמר עידן שלטונו של הדולר, ואין דרך פעולה אחת – זו של הממשל האמריקאי".
