בבחירות למועצת העיר חיפה, נחלה רשימת חד"ש הצלחה גדולה: הרשימה קיבלה 5,390 קולות (5.9% מהקולות) – 1,535 קולות יותר מאשר בבחירות המקומיות ב-2003, ושמרה על ייצוג של שני מנדטים במועצת העיר. שני חברי המועצה הנבחרים הם פתחי פוראני, סופר ומחנך ידוע, ששימש כמזכיר הוועד להגנה על המורשת הערבית בחיפה, ועדנה זרצקי-טולידאנו, פעילת שלום פמיניסטית, ומרצה לחינוך ולסוציולוגיה, המכהנת כיום כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה, וממשיכה לכהונה שנייה במועצת העיר.
חד"ש בחיפה התמודדה במהלך מערכת הבחירות עם התעמולה הארסית, שניהלה נגדה מפלגת בל"ד, שרצה למועצת העיר תחת הכינוי "איחוד ערביי חיפה". התעמולה של בל"ד נגד חד"ש התמקדה בעדנה זרצקי-טולידאנו, המועמדת השנייה ברשימת חד"ש.
באחד מעלוני הבחירות שהוציאה בל"ד, הוצגה תמונתה של זרצקי-טולידאנו בצד תמונתו של ד"ר אמל ג'בארין, המועמד השני ברשימת בל"ד, ומעל התמונות התנוססה הכותרת: "מי יידע לייצג את הציבור הערבי? ומי ייצג את העולים החדשים?". במקום אחר בעלון הופיעו הסיסמא: "אם אתה רוצה מישהו שיקים גני ילדים עבור ילדים אתיופים – הצבע חד"ש; ואם אתה רוצה מישהו שיקדם את החינוך הערבי בעיר – הצבע בל"ד".
התעמולה הלאומנית הזאת היא כמובן שקרית, ובל"ד יודעת זאת. זרצקי-טולידאנו, יחד עם חבר סיעת חד"ש וסגן-ראש העיר איסכנדר עמל, רשמו הישגים משמעותיים דווקא בנושא קידום מערכת החינוך הערבית, תקצוב מעונות יום וגני ילדים, והגנה על שלום הילד.
מול ההסתה שהפיצה בל"ד, ניהלה חד"ש מערכת הסברה התקפית, שבמרכזה העקרון של שותפות מאבק יהודית-ערבית. העלייה במיספר הקולות שקיבלה חד"ש מלמדת, כי הציבור הערבי בחיפה ברובו דחה את ההסתה ההיסטרית של בל"ד, ואילו בוחרים יהודים נוספים העריכו את עמדותיה ומאבקה המשותף של חד"ש.
אשר לבל"ד, שרכבה על הסוס הלאומני, זו קיבלה רק 2,828 קולות (3.1%), שהם ירידה של 649 קולות לעומת הבחירות המקומיות הקודמות. לכן בל"ד תיוצג במועצה בידי נציג בודד, עו"ד וליד ח'מיס. אגב אותו ח'מיס התמודד לראשות העיר בהציגו את עצמו כ"מועמד ערביי העיר". אך הוא זכה רק ב-2,811 קולות – אפילו פחות מהקולות שקיבלה רשימת בל"ד.
התחזקות הימין בעיר
מערכת הבחירות בחיפה עמדה בסימן המגמה של חיזוק כוחות הימין בעיר. ראש העיר המכהן, יונה יהב, נבחר אמנם בשנית ברוב של 47% מהקולות (ובתמיכת חד"ש), אך מועמד הימין, קצין המשטרה (בדימוס) יעקב בורובסקי, שזכה ב-37% מהקולות, הוא בן הטיפוחים של הגזען אביגדור ליברמן ושל מפלגתו הקיצונית. בורובסקי, המככב בדו"ח ועדת אור אודות אירועי אוקטובר 2000, הציג "חזון עירוני", שכלל איום ברור על האוכלוסייה הערבית ועל החיים המשותפים בעיר. יתר-על-כן, תפיסותיו החברתיות-כלכליות הן ימניות במובהק, והוא התחייב כי אם יזכה, הוא יפנה מיד לערוך תכנית "התייעלות" בעירייה (שפירושה – פיטורי עובדים רבים).
בורובסקי חתם על הסכם עם סיעת "חיפה ביתנו" (של ליברמן), לפיה אם יזכה בבחירות לראשות העירייה, ימונה סגן-ראש עיר בשכר ממפלגתו של ליברמן. עוד סוכם, כי אם לא יזכה בבחירות, יתאחדו סיעת "חיפה ביתנו" וסיעתו של בורובסקי לסיעה אחת במועצת העיר.
בפועל, סיעת "חיפה ביתנו" הגדילה את כוחה משני מנדטים לשלושה, ורשימת "מהפך" של בורובסקי, שהתמודדה לראשונה, זכתה גם היא בשלושה מנדטים. גם רשימת "צעירי חיפה", אשר בה פעילים לשעבר באגודת הסטודנטים המזוהים עם הימין, התמודדה לראשונה וזכתה בשני מנדטים. כך שבסך-הכל, גוש הימין במועצת העיר חיפה (הכולל גם שני מנדטים של הליכוד, שניים של יהדות התורה, מנדט של ש"ס ומנדט של המפד"ל) – כולל 14 מנדטים, שהם כמעט מחצית מ-31 חברי המועצה.
התחזקות הימין מעמידה בפני חד"ש בחיפה אתגרים רבים. על חד"ש להמשיך ולבסס את מעמדה ככוח המוביל בקרב האוכלוסייה הערבית בעיר. אולם נוכח היעלמותה של מרצ (שזכתה ב-1,790 קולות בלבד, ולא נכנסה למועצה), חד"ש היא גם סיעת השמאל היחידה במועצה.
לכן מוטל על חד"ש התפקיד החשוב של ליכוד כל הפעילים והקבוצות המתקדמות, יהודים וערבים כאחד, במטרה להגן על ההישגים החברתיים והדמוקרטיים שהושגו בעיר, ולהדוף כל ניסיון של הימין העולה לערער על החיים המשותפים בה.