בפרסומת לאחד הבנקים, המשודרת לעתים קרובות, טוען הגבר, כי ממש לא פשוט לקחת הלוואה. האישה משיבה לו בהתרסה: זה דווקא פשוט מאוד, שכן הבנק הזה מעניק במהירות הלוואות ללקוחות כל הבנקים.

דו-שיח פרסומי זה מבטא את המצב אליו נקלעה הכלכלה הקפיטליסטית בישראל ולא רק בה: בשוק סובבים סכומי עתק, המחפשים בקדחתנות היכן להשקיע. כאשר שיעור הריבית של בנק ישראל הוא 0.1%, וכאשר הריבית שמציעים הבנקים על פיקדונות היא אפסית – ההון ממשיך לזרום לרכישת דירות, ומחיריהן עולים. כך, בעוד שב-2015 נרשמה ירידה של 1% במדד המחירים לצרכן, עלו מחירי הדירות, בממוצע, ב-8%.

שפל כלכלי מתמשך

הרקע לתופעות האלה הוא השפל הכלכלי המתמשך כבר כמעט עשור בכלכלה הקפיטליסטית. מאז המשבר הכלכלי שפרץ בארצות-הברית בסוף 2007, נסחפו למצב של שפל הן הכלכלות העשירות של צפון אמריקה, יפן ומערב אירופה והן אלה הנחשבות כלכלות מתפתחות ביבשות אחרות.

נוכח המשבר המתמשך, ניסו בנקים מרכזיים להניע את גלגלי הכלכלה מחדש באמצעות הזרמת סכומי עתק לשוק (מה שמכונה 'הרחבה מוניטרית'). אולם התוצאות בדרך כלל איכזבו: הכלכלה ממשיכה לדשדש ואילו החוב הציבורי (של הממשלה והרשויות המקומיות) גדל. מדינות עשירות, שבעבר התגאו בחוב ממשלתי נמוך – הופכות מדינות חייבות. כך גדל החוב הציבורי של ארה"ב מ-64% מהתוצר המקומי (תמ"ג) ב-2008 ל-104% ב-2015. באותה תקופה טיפס החוב של יפן מ-173%  ל-240% מהתמ"ג.

בישראל מתבטא השפל הכלכלי בתופעה של ירידת מחירים. במהלך 2015 חלה ירידה של 1% במדד המחירים לצרכן (מה שמכונה 'אינפלציה שלילית'). במקביל, נוכח הריבית האפסית שמשלמים הבנקים בפיקדונות, אלה שיכלו לחסוך העדיפו להחזיק את כספם במזומן. כך כמות הכסף המזומן, לרבות זה הנמצא בחשבונות עובר-ושב, גדלה במהלך שנה אחת (מינואר 2015 לינואר 2016) ב-40%.

שיעור האבטלה בישראל עדיין נמוך, יחסית לעולם – פחות מ-5% מכוח העבודה. אולם הקשיים הגוברים שבהם נתקל היצוא מישראל נוכח השפל בעולם והירידה בצריכה הפרטית, שנרשמה במחצית השנייה של 2015, עלולים גם להגדיל את האבטלה. ביטוי למגמה זו הוא הגידול שנמשך גם ב-2015 בשיעור העובדים המועסקים במשרות חלקיות.

המפסידים והמרוויחים

השפל הכלכלי ארוך השנים, המצטייר כתופעת קבע, מלמד שהקפיטליזם מיצה, כנראה, את יכולתו להבטיח צמיחה ארוכת טווח בהתפתחות מחזורית של צמיחה ומשבר. הטכנולוגיה המתפתחת מרחיבה בקצב מהיר את הפוטנציאל של הגדלת הייצור, אך האפשרות הזאת נתקלת במחסום של אי-השוויון הגובר בחלוקת ההכנסות. במלים אחרות: אין מספיק קונים, ולכן נחסם הגידול בייצור של מוצרים, לרבות הפקת נפט.

גם בישראל ישנם המרוויחים למרות המשבר: בשנת 2015 גדל השכר הריאלי הממוצע (המתחשב בירידת המחירים שהייתה) ב-1.8%. אך באותה שנה גדל הרווח הנקי (לאחר תשלום מסים) של חמשת הבנקים הגדולים ב-33.5% והסתכם ב-8.3 מיליארד שקל. באותה שנה, קיבלו החוסכים בפיקדונות בבנקים ריבית אפסית, אך חמשת הבנקים השיגו הכנסה של כ-9% על ההון שלהם.

תכנית ההצפה

בתנאים אלה, ממשלה אחראית הייתה בוחרת בכלים שיתנו פתרונות לא בהצהרות בדבר הקטנת האי-שוויון, אלא בהגדלת ההשקעות הממשלתיות במגזר האזרחי, בתשתיות, בבנייה של דיור בשכירות ארוכת טווח, בהצלת נכסי טבע, בחינוך ובהכשרה מקצועית, ובמקביל – בהגדלת ההכנסות שלה ממסים על חברות ובעלי הכנסות גבוהות. במקום צעדים אלה, בחרה הממשלה לקדם דווקא את הצפת השוק הישראלי בעוד כסף באמצעות הרחבת האפשרויות של קרנות פנסיה להעניק הלוואות על חשבון הפנסיה העתידית  ובאמצעות הקמת רשות אשראי חדשה.

הממשלה משלה את עצמה, שיעלה בידה לשלוט בכמות הכסף השוטף את ישראל ובאשראי לצרכנים ולמנוע משבר בשוק האשראי לדיור. גם בישראל, כאשר  נוטלי משכנתאות רבים לא יוכלו לפרוע את חובם, המשק ידרדר למשבר דומה למשבר הכלכלי שהחל בארה"ב ב-2007. הממשלה מטפחת אשליה כלכלית הדומה לאשליה של מי שרוכב על נמר ומתעלם מהסכנה שהנמר יטרוף אותו.

תמר גוז'נסקי

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"