מאת אפרים דוידי

ברצוני לשבח את המאמר "איך בונים מפלגה מעמדית" שפרסם אור שי במסגרת בימת הדיון לקראת הוועידה שלא-מן-המניין של מק"י ("זו הדרך", 5.2), ואף להתקדם צעד אחד קדימה בביקורת העצמית שמתח על פעילותה של מק"י בקרב העובדים.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, נבחר לראשונה לראשות ההסתדרות בינואר 2006 תחת הסיסמא "הסתדרות ללא פוליטיקה". מולו התמודד נציג הליכוד, שדעותיו אינן שונות מדעותיו של עיני. במאמר שפרסמתי בזמנו בעיתון "דה מרקר" – מאמר אשר ספג ביקורת מצד חברים בסיעת חד"ש בהסתדרות, ואף ממזכ"ל המפלגה דאז – טענתי שהברירות שעמדו אז בפני הבוחר בהסתדרות הן "הבחירה בין קוקה קולה לבין פפסי קולה".

התנהגותו של עיני, מאז בחירתו לכהונה בשנית, ב-2012, רק מחזקת את הדעה, כי יו"ר ההסתדרות אינו נציג העובדים לפני בעלי ההון וממשלתם, אלא נציג בעלי ההון בקרב העובדים. ולגבי הממשלה, דווקא עיני היה אחד משושביניה הראשיים של הממשלה הקודמת בראשות בנימין נתניהו, והיה האחראי לכניסתה של מפלגת העבודה לקואליציה. כנראה שהסיסמא "הסתדרות ללא פוליטיקה" היא נכונה בכל הקשור לפוליטיקה מעמדית… פעילותו של עיני, מאז נכנס לתפקיד לראשונה, בעקבות פרישתו מראשות ההסתדרות של עמיר פרץ, אשר משמש כיום כשר בממשלת הימין, היא פעילות עקבית למען ההון ונגד העובדים.

כך שה-"דה-פוליטיזציה" וה-"א-פוליטיות" של ארגון העובדים הגדול במדינת ישראל היא, בסופו של דבר, סוג של פוליטיקה אחרת: השלמה עם תכתיבי בעלי ההון וממשלתם הניאו-ליברלית. המעניין הוא, שגם ארגון העובדים החדש, "כוח לעובדים", המייצג אלפי עובדים שהתארגנו ומעוניינים להיאבק למען זכויותיהם, ושהוקם כתוצאה ממחדלי ההסתדרות בהתארגנות עובדים, אף הוא נוקט באותן גישות, שניתן לתארן כ-"אקונומיזם" (כפי שהגדיר מנהיג מהפכת אוקטובר, ולדימיר לנין, נטיות דומות שרווחו בתנועת הפועלים ברוסיה, בתחילת המאה ה-20). גישות אלו גורסות כי יש לנהל מאבק אך ורק בשדה הכלכלי, מבלי להבין שקיים קשר הדוק בין הכלכלי לחברתי, ובין הכלכלי-חברתי לפוליטי. במקרה של ישראל, קיים קשר הדוק בין המאבקים למען צדק חברתי, דמוקרטיה ושלום. על מנת לקדם את רמות הארגון, המאבק והתודעה, הקומוניסטים חייבים לפעול נגד בנחישות ובהתמדה נגד מגמות אקונומיסטיות.

שאלת הקו האידיאולוגי

אחד מהתהליכים הכלכליים המתחוללים במשק בעשורים האחרונים הוא שיותר ויותר תחומי פעילות של חברות ומוסדות עוברים ל-"מיקור חוץ", אצל קבלני-משנה שונים. בדומה, גם מק"י החליטה, לפני שנים רבות, להעביר בקבלנות-משנה את הטיפול בפעילות בקרב העובדים לידי חד"ש. כך הוקמו שתי סיעות: סיעת חד"ש בהסתדרות הכללית וסיעת חד"ש בהסתדרות המורים. בעשור האחרון, המפלגה שבה והחלה לתפוס מקום מרכזי יותר בנושאים אחרים. אבל בכל הנוגע לפעילות בקרב העובדים, האמורה להיות אחד מתפקידיה המרכזיים של מפלגה קומוניסטית, קיימת אי-בהירות רבה. קודם כל, כי שותקה במשך שנים הוועדה בתוך המפלגה שעסקה בנושא. ועדה שכעת פועלת, לטעמי, על אש נמוכה במיוחד, ולא ברור כלל האם היא ועדה מפלגתית או של חד"ש. אגב, שמה של הוועדה הוא "הוועדה האיגוד-מקצועית", מתוך הנחה שהייתה נכונה, לפני יותר משני עשורים, שרוב העובדים חברים במסגרות איגוד-מקצועיות, דוגמת ההסתדרות. כעת, כפי שכתב אור שי בגיליון הקודם, רק אחד מבין כל שלושה שכירים חבר בארגון עובדים.

כיום, הפעילות הקומוניסטית בקרב העובדים הפכה לתחום פעילות של חד"ש, אשר אינה מגדירה עצמה באופן רשמי כמעמדית, ואפילו לא כסוציאליסטית. הפעילות בקרב העובדים הפכה, עבור חד"ש, לתחום פעילות נוסף, כגון הפעילות המוניציפאלית או הפעילות בקרב הסטודנטים. הבקרה והתוויית הקו האידיאולוגי והפוליטי התרופפו עם השנים, והסיעות בהסתדרות הכללית ובהסתדרות המורים הפכו סיעות עצמאיות, המקיימות קשר רופף למדי עם המסגרות המפלגתיות, ובכלל זה עם הוועד המרכזי.

בעיה נוספת נוצרה כאשר נכנס דור חדש של עובדים לשוק העבודה, אשר ברובו אינו חבר בהסתדרות. בין עובדים אלה יש כאלה המועסקים בחברות קבלניות בחינוך (כגון "קרן קרב") והם אינם נקלטים במסגרות הסתדרות המורים או ארגון המורים העל-יסודיים.

פעילות מק"י בקרב העובדים

בשנים האחרונות, נבלמה המגמה של פירוק העבודה המאורגנת, ואף הוקמו ארגוני עובדים חדשים (דוגמת "כוח לעובדים") בהם פעילים חברי מק"י וחד"ש. אך פעילים אלה אינם חברים בסיעת חד"ש בהסתדרות, שלמעשה היא לא יותר מסיעת חד"ש בבית נבחרי ההסתדרות (בינ"ה). בנוסף, הקאדר הפעיל בענייני האיגוד המקצועי נושק לגיל הפנסיה, לא נקלטו פעילים ופעילות צעירים, ואין מסגרות מפלגתיות להכשרת פעילים או מארגני מקומות עבודה.

ברמה המרכזית, חלוקת העבודה התקבלה כדבר מובן מאליו, מבלי שאף מוסד מרכזי במפלגה התעכב יתר על המידה על השינויים שחלו בהרכב מעמד העובדים, בשחיקת המסגרות המאורגנות, ובייחוד מבלי לתכנן ולקדם פעילות מפלגתית קומוניסטית בקרב מעמד העובדים.

מהם העקרונות ודרכי הפעולה שעל מק"י לאמץ כחלק מהחלטות הוועידה שלא-מן-המניין? להלן מספר הצעות לדיון בוועידה הקרובה.

המפלגה תנקוט צעדים כדי להפוך למסגרת הקולטת את הפעילות והפעילים שצמחו והתחשלו במאבק המעמדי בשנים האחרונות – עובדות ועובדים, יהודים, ערבים, פליטים או מהגרי עבודה – בייחוד בהתארגנויות העובדים החדשות. הפעילות המפלגתית בקרב העובדים צריכה להיות מתכוננת, רציפה ובעלת יעדים מוגדרים.

חיונית מסגרת מפלגתית שתיקח אחריות על הפעילות בקרב העובדים. לא עוד "ועדה איגוד-מקצועית", אלא ועדת הוועד המרכזי לפעולה בקרב העובדים. בראש הוועדה: חבר/ה שיקדיש את רוב זמנו או זמנה לפעילות זו, תוך מימון שכרו/ה על ידי המפלגה. במסגרת הוועדה יפעלו חברי המפלגה בהסתדרות הכללית, בהסתדרות המורים, בארגון המורים העל-יסודיים, בארגון העיתונאים, בארגוני המרצים והסגל הזוטר באוניברסיטאות ובמכללות, בכוח לעובדים, בקו לעובד, ועוד.

הוועד המרכזי יקדם חברים שהצטיינו בפעילות בקרב העובדים לתפקידי מנהיגות, כולל במוסדות המפלגה. כאשר במוסדות המפלגה השונים יישב מספר גדל של פעילים בקרב העובדים, דמותה של המפלגה תשתנה ללא היכר.

הוועד המרכזי יקים מסלול לימודי לפעילים בקרב העובדים. גם לאלה שכבר פעילים במסגרות האיגוד המקצועי וגם כאלה שיוכשרו לשמש מארגני מקומות עבודה. יש לקדם את הלימוד של סוגיות העבודה והעובדים, בישראל ובעולם. יום העיון שנערך לאחרונה בנושא העובדים והפעילות המעמדית היה התחלה שזקוקה להמשך.

הוועדה לפעולה בקרב העובדים תרקום קשרים עם פעילים קומוניסטים בקרב העובדים הפלסטינים והעולם הערבי, ואף תחדש את הקשרים עם הפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים שמקום מושבה באתונה (להבדיל מהקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים, הסוציאל-דמוקרטית, בה חברה ההסתדרות).

הוועדה לפעולה בקרב העובדים תפרסם עיתונים, כרוזים, גילויי דעת והודעות לעיתונות בשמה, בכל הנוגע לשאלות המעמד, העבודה והחברה. עוד היא תקים אתר אינטרנט להפצת עמדותיה ורעיונותיה.

מק"י תקדם את הרעיון של איחוד כל הכוחות, האיגודים והוועדים הפעילים בקרב העובדים לכוח מאורגן אחד. מסגרת כזו צריכה לשאוף להקיף את כלל העובדות והעובדים בישראל, ולהיות מורכבת מההסתדרות, מכוח לעובדים ומארגוני עובדים נוספים.

מק"י תפעל בהתמדה לפוליטיזציה של מאבקי עובדים, להנחלת עמדות המרקסיזם-לניניזם בקרב העובדים, ולהפיכתה לכתובת המתקדמת ביותר, המסורה ביותר ומוכרת של העובדות והעובדים בישראל. לא מספיק להכריז על מק"י כעל מפלגת מעמד העובדים. מעמד העובדים צריך גם להכיר במק"י כמפלגתו.

פורסם במקור ב-"זו הדרך"