לפני חמישים שנה, ב-19 בפברואר 1972, הלך מאיתנו לאחר מחלה קשה המשורר אלכסנדר פן. אגודת הסופרים, שהתנכלה לפן בחייו, לא מצאה לנכון לייחד ולו אירוע אחד לזכרו גם בשנים הרבות שהוא כבר אינו אתנו. על כך אני מצר. לציון חצי מאה ללכתו,  אני מבקש להביא לקוראי "זו הדרך" קטעים מהפואמה של אלכסנדר פן  "נגד".

אלכסנדר פן (עומד בצד שמאל) מתוך הסרט "אביבה" (צילום: הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים)

 

הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט –
רְבָבוֹת יֶשְׁנָם כָּמוֹהוּ:
רְחַב-הַגֶּרֶם, אִישׁ-עָמָל,
יָד גַּסָּה וּמְיֻבֶּלֶת,
לֵב אָדָם וּנְשָׁמָה,
אֵם זְקֵנָה, אִשָּׁה פּוֹעֶלֶת,
בַּת קְטַנְטוֹנֶת. בֵּן פָּעוּט.
הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט.

 

אַרְבָּעָה פִּיּוֹת עַל שֶׁכֶם –
אִרְבָּעָה צְלָלִים כְּחוּשִׁים,
הַפּוֹרְשִׁים אֵלָיו יָדַיִם
וְדוֹבְרִים בִּשְׁפַת עֵינַיִם:

"אַבׇּא,

אׇנוּ חַלׇּשִׁים…"
וְיָצָא לִקְרָאת הַלֶּחֶם
בְּגַלֵּי עָנְיוֹ לָשׁוּט.
הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט.

 

***

וְאִם,

בְּאֶחָד הַיָּמִים,

יִכְפּוּ עַל כֻּלּנוּ
מִלְחָמָה-לֹא-לָנוּ –
תִּדְבְּקוּ אַח בְּאַח

וְכַוְּנוּ הַתּוֹתָח בִּדְמָמָה
אֶל מוּל פְּנֵי-הַמִּלְחָמָה !
וּבְאֵין מוֹצָא עוֹד
הַכְנִיפוּ הַצַּעַד
וְהַכּוּ בַּגַּרְדּוֹם
קַצְּצוּ אֶת הַיָּד,

אֲשֶׁר לַגַּרְדּוֹם חוֹנֶקֶת,
וְהִלָּחֲמוּ
בְּעַד
הַנֶּגֶד!..

הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט.

 

השיר פורסם לראשונה בכתב העת "במפנה" בשנת 1935. הוא נתקבל בהתלהבות אצל הציבור בארץ. בריכוזי עובדים בבתי חרושת קיבלו את אלכסנדר פן בהתלהבות רבה, כשקרא בפניהם את שיריו. בפואמה זו, שרק קטע קצר ממנה הובא כאן, ראה המשורר את תעודת זהותו הפיוטית-חברתית בשירה העברית.

בימים אלה של לאומנות גואה המשסה עם בעם, חסר לי קולו הצלול של אלכסנדר פן. חסר לי נאומו של הפועל נגד המלחמה הנכפית עלינו. חסרה לי העוצמה של קריאתו: "תִּדְבְּקוּ אָח בְּאָח וְכַוְּנוּ אֶת הַתּוֹתָח בִּדְמָמָה אֶל מוּל פְּנֵי-הַמִּלְחָמָה…. וְהִלָּחֲמוּ בְּעַד הַנֶּגֶד!".

חסר לי הקול האמיץ, שמוכן לשחות נגד הזרם. כמה שבועות אחרי מלחמת יוני 1967, כשחלקים גדולים בעם התבשמו בשיכרון הכוח, שלח פן את שירו "סְתָם נוֹשֵׁא" למערכת "קול העם". אך משה סנה, מי שהוביל את הקו הלאומני ערב הפילוג במק"י (1965) והיה אז עורך העיתון, סירב לפרסם את השיר.

לזכרו של אלכסנדר פן, ולכבודם של ממשיכי דרכו, אשר מהיום הראשון אחרי מלחמת 1967 שחו נגד הזרם העכור של הכיבוש, אני מביא להלן קטעים משירו "סְתָם נוֹשֵׁא".

 

גְּבוּלוֹת שִפְתֵּי גָּדוֹת אֵינָם גְּבוּלוֹת שָׁלוֹם
לֹא יְכַבּוּ הַמַּיִם אֵשׁ אֵיבָה לוֹהֶטֶת
אִם יַעֲמוֹד כּוֹבֵשׁ בַּכִּבּוּשִׁים שֶׁלּוֹ…
גְּבוּלוֹת שִׁפְתֵי גָּדוֹת אֵינָם גְּבוּלוֹת שָׁלוֹם  –
הֵם כֶּפֶל סַכָּנָה לָעַם וְלַמּוֹלֶדֶת !

 

חַשְׁבֵּז, הַמִּשְׁתַחֵץ עַל נֵס הַנִּצָּחוֹן,
הוּא יֵצֶר מְשַׁלְהֵב טִמְטוּם עַצְמִי-לָדַעַת.

עַל סֵתֶר מְזִמּוֹת פּוֹרֵשׁ חֻפַּת-סְכָכוֹן
חָשְׁבֵּז, הַמִּשְתַּחֵץ עַל נֵס הַנִּצָּחוֹן,
זְרוֹעַ תִּמְרוֹנִים שֶׁל מְדִינִיּוּת נִפְשַׁעַת.

איתן קלינסקי