רבים וביניהם חברים, ידידים וקרובי משפחה, ליוו ביום חמישי בשבוע שעבר (19.10) את דליה בקר בדרכה האחרונה בבית העלמין ירקון בתל-אביב. בקר נפטרה בשבוע שעבר לאחרת מחלה קשה. במשך שלושים שנה ניהלה את סיעת חד"ש בכנסת. בין משתתפי מסע ההלוויה: חברי כנסת של חד"ש בהווה ובעבר ובהם איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, יוסף עטאונה, מוחמד ברכה, תמר גוז'נסקי ודב חנין; וכן, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), עאדל עאמר וחברי הנהגות חד"ש ומק"י.
הספדים נרגשים נישאו בבית העלמין. ראשון המספידים היה יו"ר ועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית, מוחמד ברכה, שאמר :"זהו יום קשה במיוחד בתוך ימים קשים רבים. דליה הקדישה את כל חייה לקידום האחווה, השוויון והשלום. עבדנו יחד 16 שנה בכנסת, אחות הייתה לי ואיננה עוד". ח"כ תומא-סלימאן אמרה: "דליה הייתה אישה לוחמת. אני סבורה שליבה נשבר נוכח הטרגדיות של הימים האחרונים". חנין הוסיף: "דליה הייתה נשמה. אבל ידעה היטב לתרגם מצפון למעשים".
דליה בקר הקדישה כל חייה הבוגרים למאבק למען השלום והשוויון, אך לא שכחה ולו לרגע את מצוקות האדם. במשך עשרות שנים נטלה חלק פעיל בהפגנות, בעצרות ובמחאות הן של עשרות בודדות והן של רבבות. היא לא הסתפקה בסולידריות, אלא נאבקה לשינוי חברתי ופוליטי מן היסוד. מגיל צעיר פעלה במסגרות מפלגתיות. מסוף שנות ה-70 פעלה במחנה של"י ("שלום לישראל, שוויון לישראל"). בשנים 1990-1984 פעלה ברשימה המתקדמת לשלום, במסגרתה הייתה למנהלת סיעתה בכנסת. עם הצטרפותה לחד"ש ולמק"י ב-1982 ועד יציאתה לגמלאות אשתקד, הייתה מזכירת הסיעה בכנסת, ומ-2005 – מנהלת הסיעה. בקר ניהלה גם את הסיעה של הרשימה המשותפת, באישור כל ארבע מפלגות שהרכיבו אותה, שהעריכו את ניסיונה הפרלמנטרי ואת מסירותה.
גם ההנהגה הפלסטינית הכירה אותה. היא ביקרה אצלה בגלות בתוניס ונפגשה עם היו"ר יאסר ערפאת – עובדה בה הייתה גאה עד יומה האחרון. מק"י וחד"ש פרסמו מודעת אבל משותפת בה נכתב: "כואבים את מותה של החברה הקומוניסטית דליה בקר. לוחמת צדק אשר נאבקה נגד הכיבוש ונגד עוולותיו".
