מציאות החינוך הערבי בישראל לא השתנתה מאז קום המדינה. ההכתבה מלמעלה של תכני הלימוד, ללא שילוב מספיק של אנשי מקצוע ערבים, היא תופעה מובהקת ומתמשכת בכל ענפי החינוך הערבי, ובמיוחד בתכניות הלימוד של "מקצועות מעצבי זהות" – אזרחות, היסטוריה וגיאוגרפיה, המיועדות למערכת החינוך הערבי. באמצעות תכני הלימוד של מקצועות אלה, מערכת החינוך למעשה מדירה חינוך לערכי דמוקרטיה ושוויון, כמו גם תכנים לימודיים שמפתחים זהות ערבית במערכת החינוך בישראל.
באופן כללי ניתן להגיד שמערכת החינוך בישראל מעודדת פרקטיקות מוצהרות של אפליה נגד קבוצת מיעוט ושל העדפה ברורה של הקבוצה האתנית השליטה בה – היהודים.
ממחקרים רבים שנערכו בתחום עולה, כי מערכת החינוך בישראל אינה "בשלה" למאבק בתופעת הגזענות ולחינוך לדמוקרטיה באמצעות תכניות הלימוד. אמנה שלוש סיבות מרכזיות לכך.
הסיבה הראשונה היא שתכניות הלימוד במקצועות מעצבי זהות בבתי ספר עבריים אינן מייצגות את המיעוט הערבי. במילים אחרות, תכניות הלימוד בחינוך העברי אינן מחנכות להכרת האוכלוסייה הערבית, מציאות חייה והנרטיבים ההיסטוריים שלה. בנוסף, למידת השפה הערבית עדיין אינה חובה בתכניות הלימוד בחינוך העברי, למרות שהיא מוגדרת כשפה רשמית במדינה, ולמרות המרכזיות של לימודי העברית בבתי ספר ערביים. גם תכניות הלימוד עצמן אינן נוגעות או דנות במורכבות שבחברה הישראלית ואינן משקפות את הקבוצות השונות באופן שוויוני והוגן. מושג הגזענות כמעט ולא קיים בתכניות ובספרי הלימוד, גם לא במקצועות מעצבי זהות. כהשוואה, במדינות אחרות בעולם, כמו בריטניה וקנדה, תופעת הגזענות נלמדת כחלק מתכניות הלימודים.
הסיבה השנייה להיעדר בשלות היא שהחינוך נגד גזענות, בתכניות המצומצמות בהן הוא כן נעשה, לא נכלל בתהליך הוליסטי לחינוך לערכי הדמוקרטיה ואינו משתלב בכל מרכיבי התהליך החינוכי במערכת החינוך. רוב תכניות הלימודים המיועדות להיאבק בתופעת הגזענות בקרב בני נוער הן קצרות טווח ואינן מחייבות את כלל מערכת החינוך. זאת ועוד, המשאבים המוקדשים לתחום זה קטנים ואף זניחים.
הסיבה השלישית קשורה בלימודים במערכת החינוך הערבית עצמה, ובהעדר תכניות לימוד לחינוך לזהות ערבית במערכת זו: במהלך 12 שנות הלימוד בבית הספר, התלמיד הערבי אינו לומד מספיק על זהותו הלאומית, והחינוך בחברה הערבית אינו נותן מענה לצרכים של החברה הערבית כפי שהיא מגדירה אותם. כלומר, התלמידים הערבים לומדים על היהודים, אך לא מספיק על עצמם. לעומת זאת, היהודים לומדים על עצמם ומעט מאוד על הערבים.
ככלות הכל, בשל ההפרדה הקיימת בין יהודים לערבים במערכת החינוך בישראל, הצורך בבניית תכניות לימוד רחבות, מקיפות וארוכות זמן בנושא החינוך לערכי הדמוקרטיה ונגד גזענות מתגבר והולך. נובח המצב הקיים במערכת החינוך בישראל, ומשום שהחינוך נתפס כ"תעשיה עתידית", אנו, יהודים וערבים כאחד, חייבים להתגייס למען בניית תכניות חינוכיות רחבות ומקיפות העוסקות במיגור תופעת הגזענות, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לשני העמים, הערבי והיהודי.
עימאד ג'ראיסי
