"פעם נוספת יצאו המעסיקים ונציגי הממשלה והשלטון המקומי מבית הדין הארצי לעבודה עם כל תאוותם בידם. עוד פעם המורים אולצו בידי בית הדין, להפסיק את מאבקם הצודק למען שיפור שכרם ותנאי עבודתם" – כך מסר אתמול (שני) ארגון המורים השבוע. לפני למעלה משנה פג תוקפו של ההסכם הקיבוצי של המורות והמורים המאוגדים בארגון המורים. בעקבות גרירת רגליים מצד משרד האוצר, החליט הארגון להחריף את המאבק ונוקט שורה של צעדים ארגוניים.
צעדים אלה מלווים בקמפיין ציבורי תחת הסיסמא "ניפגש ב-12", המתייחסת לדרישת ארגון המורים לשכר חודשי התחלתי של 12 אלף ש"ח למורה בעל תואר שני. בשדה זה ניכר כי הפערים בין הארגון לאוצר עדיין גדולים. ארגון המורים שב ומציין בפרסומיו, כי ההצעות שקיבל עד כה מהאוצר "משפילות ופוגעניות" ורחוקות מאוד מלמלא את דרישותיו.
אולם בצד המחלוקת הגדולה בנושא השכר, מציב מעקב אחרי הראיונות והפרסומים של הנהגת ארגון המורים סימנים מדאיגים לוויתורים מצדה – או לפחות לנכונות לוויתורים – בנושא העקרוני של מעבר לחוזים אישיים.
אותות מדאיגים מארגון המורים
ב-26 בפברואר התראיין יו"ר הארגון רן ארז בתוכנית "שש עם עודד בן עמי". הוא הציג שורה ארוכה של נושאים אשר נתפסים בעיניו – ובצדק – כנושאי ליבה עליהם יסרב הארגון לוותר. אולם, בצד שורת לאווים, הבהיר ארז: "רוצים לדבר על חוזים אישיים? אנחנו פתוחים, למה לא".
החשש כי ארז מסמן את סוגיית החוזים האישיים כנקודה בה מוכן הארגון לסגת, תגבר כשבועיים לאחר מכן, ב-12 במרס, עקב פנייה שפרסם ארגון המורים לציבור המנהלים בבתי הספר העל-יסודיים. בפנייה זו שיתף ארז את המנהלים בהצעת האוצר להעסקת מנהלים בחוזים אישיים, על כל המשתמע מכך: "ויתור על קביעות ועל שאר התנאים להם זכאי המנהל, כאשר השכר שלו הופך להיות שכר גלובלי גם עבור תשלום בגין החופשות".
בצורה לא אופיינית לארגון המורים – הנוהג לקבל את החלטותיו במעגל מצומצם – נתבקשו המנהלים להביע את דעתם בנוגע לרעיון החוזים האישיים. חריגותו של הצעד מעלה חשש כי יותר מאשר דמוקרטיזציה של המשא ומתן, מעידה הפנייה למנהלים על ויתור שהארגון כבר השלים אתו, ובעתיד ינסה לתת לו צידוק בטענה כי מדובר היה ב"דרישה מהשטח".
היעד ארוך הטווח של אנשי האוצר הוא העמקת תהליכי ההפרטה במערכת החינוך. החלשת האיגודים המקצועיים היא צעד גדול בכיוון זה. שאיפתו של משרד האוצר לשבור את כוחם של איגודי עובדי ההוראה באמצעות מעבר לחוזים אישיים אינה חדשה. הסתדרות המורים כבר נתנה לדבר דריסת רגל בהסכם עליו חתמה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית – אם כי באופן מצומצם יותר משדרש האוצר ובכפוף למגבלות ולסייגים מסוימים. אולם כעת מבקש האוצר לא רק לפרוץ פרצה, אלא להבקיע שער של ממש, בהעמידו את הדרישה כי כלל המנהלים והמנהלות בתיכונים יעברו להעסקה באמצעות חוזה אישי. מהלך זה יכלול גם עשרה אחוזים מסך עובדי ההוראה במסגרות אלה.
הנזקים החינוכיים של חוזים אישיים
נוסף לפגיעה בארגוני העובדים, לחוזים אישיים במערכת החינוך יהיו השפעות שליליות ייחודיות, אשר לחלקן התייחסנו ב"זו הדרך" לאחר חתימת ההסכם בין הסתדרות המורים למשרד האוצר בתחילת השנה. מורה אינו יכול לקיים בכיתה שיח פתוח ודיונים מורכבים, או לנסות לעודד חשיבה ביקורתית – אחת ממטרותיו המוצהרות של החינוך הממלכתי – כאשר חרב הפיטורים מונחת על צווארו.
בפברואר אירע ניסיון הפיטורים של המורה עמיר קליגר מראשון לציון, שניהל עם תלמידיו שיח על ניסיון ההפיכה המשפטית. הפיטורים נבלמו רק תודות למחאה ולהתנגדות ציבורית. באווירת טרור כזאת יברחו המורים כמו מאש מעיסוק בכל נושא מורכב, והלמידה תהפוך מכנית ועקרה.
המורים בישראל בכלל, ובחינוך התיכוני בפרט, ראויים לשיפור משמעותי בשכרם ובתנאי העסקתם. בתנאים הקיימים, הדרישות והלחצים הסותרים המופעלים עליהם כמעט בלתי נתפסים, כאשר רבים מהנושאים שבאחריותם אינם נמצאים בסמכותם. תפקיד המנהל כמנהיג חינוכי וחברתי בתוך הקהילה הוא עצום וראוי לגמול ולגיבוי.
אולם המתווה המוצע אינו מעניק למנהלים גמול וגיבוי, אלא להיפך. הוא נוטל מהמנהלים את הסמכות הפדגוגית שלהם, והופך אותם לכלי שרת בידי פוליטיקאים מוניציפליים, אשר ידרשו שיפור באחוזי הזכאות לבגרות גם במחיר עיוות נתונים, ובידי פוליטיקאים ברמה הארצית שידרשו יישור קו אידאולוגי מבחינת התכנים והמסרים החינוכיים. העסקת מנהלים בחוזים אישיים תבשר בפועל על מות המנהל כדמות חינוכית, ועל הפיכתו לעבד לגחמות מעסיקיו. כבר היום עובדים המנהלים תחת לחצים עצומים. די להיזכר במסכת הייסורים שחוותה הנהלת בית הספר הריאלי בחיפה בשנה שעברה לאחר סירובה לבטל כנס בהשתתפות ארגון "בצלם". כאשר מנהלים יועסקו בחוזים אישיים, אירועים כאלה לא יקרו עוד.
לשמור על עצמאות עובדי ההוראה
מבחינת ארגון המורים, הסכמה לדרישות האוצר בנושא החוזים האישיים שקולה לכריתת הענף עליו הוא יושב. מנהל אשר נאחז בתפקידו מול לחצים מצד העיריות וההורים ונטול ביטחון תעסוקתי – יפעיל בתורו לחץ רב יותר על מורים הכפופים לו כדי שאלה ישברו שביתות ועיצומים ארגוניים. כאשר התוצר המיידי יהפוך חזות הכל על חשבון התהליך החינוכי – ימצאו עצמם מנהלים רבים יותר מציגים דרישות בלתי הוגנות ובלתי נסבלות למורים. מהלך צפוי זה יפגע בסמכותם הפדגוגית, של המורים ויהפוך את התיכון הישראלי הממוצע ממוסד חינוכי לבית חרושת לציונים.
לכן מוטלת כעת על כתפי ארגון המורים אחריות כפולה: הגעה להסכם אשר יבטיח תנאי העסקה ראויים לצוותים החינוכיים בתיכונים ושמירה על מעמדם ועצמאותם מפני קנוניות האוצר.
אדם אלי
עוד בנושא:
