לפני כחודש וחצי נבחרתי לעמוד בראשות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת. השבועות האחרונים היו עמוסים ומלאים בעשייה, ולפתח הוועדה הגיעו סוגיות רבות והרות גורל בפרק זמן קצר. מדי יום נחשפתי לעוד ועוד מצוקות של ילדים ובני נוער שהיו קיימות בעבר אך משבר הקורונה הגביר והחריף.
יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ יוסף ג'בארין (צילום: זו הדרך)
בחודש האחרון אני מלווה את המצוקה הקשה של אלפי ילדים ערבים–בדואים בנגב, בגיל 3 עד 5, שאינם משויכים למסגרת חינוכית כלשהי. כך למעשה מפרה המדינה את חוק לימוד חובה, ומביאה לניתוקם של 4,469 ילדים ממסגרות חינוכיות קריטיות (17.3% מאוכלוסיית קבוצת גיל זו ביישובים הערביים בנגב). מציאות זו היא חלק ממדיניות גזענית של נישול התושבים הערבים בנגב מאדמתם ומזכויותיהם.
הוועדה לזכויות הילד נוטלת חלק חשוב במאבק של ערביי בנגב, יחד עם גורמי החברה האזרחית. מאבק נחוש ועקבי זה יוכל להניה פתרונות בדמות הקמת עשרות מרכזי שירות נוספים בכפרים הערביים–הבדואיים, לרבות בכפרים משוללי ההכרה, שיספקו פתרונות חינוכיים ותשתיתיים לאלפי ילדים אלה.
סוגיה נוספת שאני מלווה מאז פרוץ משבר הקורונה בחודש מרס ואשר חשיבותה גברה לקראת פתיחת שנת הלימודים, היא העובדה ש–144 אלף תלמידים לפחות אינם יכולים לפתוח את שנת הלימודים הקרובה. זאת, מפני שאינם יכולים ללמוד מרחוק בשל היעדר אמצעי קצה ותקשוב. אותם תלמידים לא למדו ונהגה הלמידה מרחוק מאז מרס – רובם בחברה הערבית ובקהילה החרדית. שלושה חודשים "ממשלת החירום" בתפקידה, ולפניה הייתה ממשלת המעבר, ובכל זאת ליותר מ-140 אלף תלמידים אין עדיין פתרון ל-1 בספטמבר. אין דוגמא טובה מזו לזלזול של הממשלה באזרחים הערבים בפרט, ובמוחלשים בכלל.
בדיון חשוב בחודש שעבר נדרשה הוועדה לזכויות הילד לסוגיה זו. הדיון חשף את הנתונים המדאיגים ואת חוסר המוכנות של מערכת החינוך. בהמשך לדיון, הוצג מתווה משרד החינוך לחזרה ללימודים והובטחו תקציבים בסך כ-1.2 מיליארד שקלים לרכישת אמצעי קצה ותקשוב בתי ספר. אלא שמתווה זה מספק פתרונות חלקיים בלבד: מדובר בו על הספקה של 50% בלבד מאמצעי הקצה והתקשוב החסרים עד לחודש ינואר 2021 – מועד מאוחר מדי לכל הדעות. במכתב שניסחתי ושעליו חתמו 43 חברי כנסת מ-9 סיעות שונות, לרבות חברי קואליציה, דרשתי פתרונות מיידיים ל-1 בספטמבר לכלל התלמידים. אמשיך לעקוב בדריכות אחרי אספקת אמצעי הקצה לתלמידים.
במסגרת פיקוח הוועדה על ההיערכות לשנת הלימודים תשפ"א, קיימנו לאחרונה דיון בעניין המצוקה התקציבית שפקדה את תוכנית היל"ה ותוכניות נוספות לרווחת ילדים ובני נוער בסיכון. המדיניות הניאו–ליברלית של הממשלה, כמו גם המשבר הפוליטי בין הליכוד לבין כחול לבן שלקחו את תקצוב השירותים החברתיים כבן ערובה, העמידו בסימן שאלה את פתיחת שנת הלימודים עבור אלפי תלמידים ותלמידות במצבים של סיכון, מצוקה ונשירה, כמו גם את המשך העסקתם של אלפי מורים ומדריכים.
לשמחתי "המשבר" התקציבי נפתר פחות משבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים. עם זאת, אי אפשר שלא לזעום ולהתקומם נוכח העובדה שרבבות תלמידים ותלמידות ואלפי עובדי תוכניות החינוך, סבלו מחוסר ודאות מוחלט במשך שבועות ארוכים. זאת, כחלק מהזלזול העמוק של הממשלה בשירותים החברתיים, בעובדים ובעובדות המסורים, ובנערים ובנערות שנקלעו לסיכון ולמצוקה והזקוקים לשירותי הרווחה שהממשלה עמלה עשורים רבים על ייבושם ועל צמצומם. עד כה לא אישרה הממשלה את התקצוב של כל תוכניות החינוך והרווחה לנוער.
דווקא בתקופות שבהן מצפה הציבור מרשויות המדינה למלא תפקיד אקטיבי, לתמוך ולסייע – אנו נחשפים לעוד הפקרה, הזנחה והדרה של הציבורים המוחלשים, ובראשם הציבור הערבי. הוועדה לזכויות הילד ממלאת תפקיד חשוב בשבועות האחרונים בפיקוח על החלטות הממשלה, ובמאבק למען צדק עבור הילדים והילדות שהמערכת זורקת ומזניחה. הוועדה בראשותי היא כתובת חשובה לילדים ולבני נוער שנפגעו אנושות ממשבר הקורונה, ואשר נפגעים דרך קבע ממערכת לא שוויונית שרק מרחיבה פערים. זו משימה חשובה, ובחלקי נפלה ההזדמנות למלא אותה.
יוסף ג'בארין
