פחות משבועיים לבחירות המקומיות. אני מסתכל על הברית הייחודית שיצרנו פה בתל אביב–יפו ומתמלא גאווה. הריצה המשותפת של חד"ש בתל אביב וביפו יחד עם אסף הראל, שולה קשת ועוד שורה ארוכה של נשים וגברים מדהימים, היא אמירה ברורה: אנחנו העיר, והגיע הזמן להפוך אותה לעיר שהיא אנחנו.

אסף הראל (מימין), גבי עאבד, יו"ר האגודה למען ערביי יפו, ועו"ד אמיר בדראן, חבר מועצת העיר (צילום: שירז גרינבאום)

הרשימה הזאת היא ההזדמנות שלנו לעמוד באופן מוחלט מאחורי סל הערכים שלנו. ערבים ויהודים, תושבי דרום תל אביב, מרכזה ויפו, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים – כולנו יחד דורשים שוויון.

החיבור בין יפו לבין דרום תל אביב הוא חיבור אותנטי ואמיץ של האוכלוסיות והקהילות שנרמסות ושנשכחות בעיר הזו, תחת רגליה הגסות של עיריית ת"א–יפו. אלה קבוצות המתמודדות בצורה הקשה ביותר עם ההזנחה העירונית ועם מערכת מפלה וגזענית. שיתוף הפעולה ביניהן מעורר השראה ומשמש דגם למאבקים משותפים.

אלה זמנים קשים. רק לאחרונה גילינו שרוח "חוק הלאום", רוח עכורה ואפלה, הגיעה גם לתל אביב–יפו בדמות קמפיין גזעני של הליכוד ("אנחנו או הם"). זה המשך ישיר למתקפה המגיעה הישר משולחן וממסדרונות הממשלה. מול מתקפה זו , רשימת ״אנחנו העיר״ היא גילוי של תקווה נדירה.

אם נצליח לבנות כוח מרשים במועצת העיר, יישלח מסר ברור לממשלה ולציבור בישראל כולו: התשובה לחוק הלאום היא ברית יהודית–ערבית רחבה, תנועה של יהודים וערבים הפועלים והנאבקים יחד למען עתיד משותף.

אני מגיע לבחירות אלה למוד ניסיון. בשנתיים וחצי

האחרונות ייצגתי את יפו במועצת העיר תל אביב–יפו. במועצת העיר ישבו 30 חברי מועצה יהודים ואני. הייתי חבר המועצה הערבי היחיד וחבר המועצה היפואי היחיד. נדרשתי להתמודד עם האתגרים המיוחדים של יפו: אלימות במרחב הציבורי ובבתים, המצב הבעייתי במערכת החינוך, הזנחה עירונית ותשתיות מתפרקות. מעל לכל, יפו מתמודדת עם מצוקת הדיור הקשה של הציבור הערבי.

בשנתיים וחצי במועצה, כאחד מול 30, רשמתי (יחד עם שותפיי ביפו ובתל אביב מחוץ למועצה) הישגים מרשימים: כך למשל הובלנו פרויקט דיור בשכונת עג'מי–ג'בלייה, פרויקט התחדשות עירונית ראשון מסוגו עבור ערביי יפו, שהוסיף כ-200 דירות חדשות ושיפר את תנאיהן של כ-100 קיימות.

מולנו עמד ראש העירייה, רון חולדאי. חולדאי אוהב להתהדר בשוק הפשפשים ובנמל היפה שלנו, אולם הוא אינו מתעניין בדבר הנמצא דרומית לרחוב יהודה הימית (בו שוכנת חומוסיית אבו חסן המוכרת לכל). הוא אינו מכיר את הבעיות האמתיות של יפו. וגם אם הוא מכיר כמה מהן, לא אכפת לו. כשחולדאי מתפנה להתעסק ביפו, הוא פועל לטובת התיירים ותושבי החוץ, אך לא לטובת היפואים.

אני מעוניין לייצג במועצה יפו אחרת. אני אייצג את יפו שלנו, תושביה ותושבותיה. יפו שבה גדלתי, העיר שאני אוהב יותר מכל מקום אחר בעולם, היא עיר שבה נרצחו יותר מעשרה צעירים בשנה האחרונה. יפו שהעירייה אינה רואה היא יפו שבה מערכת החינוך העירונית קורסת, שבה העוני מושל, שבה לצעירים אין אופק ואין עתיד.

יפו קיימת כעיר ערבית–פלסטינית עוד לפני קום המדינה, אלא שהיום הערבים שחיים בה נדחקים החוצה מפני אילי נדל"ן. אם המצב ימשיך ככה, תוך עשור כמעט שלא ייוותרו ערבים ביפו. זה מה שממשלת הימין רוצה: להעלים את הערבים, למחוק את השפה הערבית ולדחוק אותנו לפינה.

ב-30 באוקטובר, בעלי זכות הצבעה בת"א–יפו, שימו ע' בקלפי לרשימת "אנחנו העיר", והצביעו לאסף הראל לראשות העיר. כשמסתכלים על המגוון האנושי ועל האיחוד המרגש שטומנת בחובה רשימה זו, אי אפשר שלא להתמלא תקווה.

ב-31 באוקטובר אחזור למועצה, והפעם – בסיעה גדולה ומשמעותית, שתהא ברית רחבה המייצגת את כל העיר ומחויבת לכולה. "אנחנו העיר" היא רשימה שתביא בשורה אמתית ליפו ולתל אביב, ואולי אף תניע את רוחות השינוי שכל כך נחוצות והכרחיות למדינה כולה.

אמיר בדראן

עו"ד אמיר בדראן הוא חבר מועצה העיר ת"א–יפו מטעם סיעת חד"ש ומוצב במקום השני ברשימה "אנחנו העיר". המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב.