בתום ספירת קולות הבוחרים במשאל העם שנערך ביוון בשבוע שעבר (5.7), דיווח משרד הפנים באתונה כי 61.31% מהמצביעים הצביעו "לא" – נגד קבלת תכנית הסיוע הניאו-ליברלית של האיחוד האירופי. רק 38.69% מהמצביעים בחרו "כן". 6,141,140 אזרחים יוונים, שהם 62.5% מבעלי זכות הבחירה, השתתפו במשאל העם. עם פרסום התוצאות הראשונות של משאל העם יצאו ההמונים לרחובות. הם הניפו דגלי יוון ודגלים אדומים, ופתחו בחגיגות ניצחון בכיכר סינטגמה באתונה, מול בניין הפרלמנט. רוכלים פתחו דוכני ממכר אוכל ודגלים, וההמון צעק "לא" בקול גדול.
חברת פרלמנט מטעם סיריזה, סיאה אנאיגנוסטופולו על רקע הפרלמנט היווני באתונה (צילום: הומניטה)
שליחי העיתון הצרפתי "הומניטה" לאתונה שוחחו לאחר היוודע התוצאות עם חברת פרלמנט מטעם סיריזה, סיאה אנאיגנוסטופולו, היסטוריונית תושבת העיר פטרס – העיר השלישית בגודלה ביוון ובירת חצי האי פלופונסוס. להלן חלקים מתוך הריאיון הארוך.
שאלה: האם ציפיתם לתוצאות כה ברורות במשאל העם?
תשובה: סביב הצבעת ה"לא" במשאל העם התפתחה תנועת עממית-פוליטית שמצאה את ביטויה בקלפי. הסחטנות והטרור שהפעילו ממשלות אירופה, יחד עם דיס-אינפורמציה שהופצה, גרמו זעם הולך וגובר בקרב רוב היוונים. ממשלות שונות אף חזו "התמוטטות כללית" ביום למחרת משאל העם הדמוקרטי. הן סחטו את היוונים ישירות וניסו להפוך את תוכן המשאל ל"בעד או נגד אירופה", בעוד השאלה שנשאלה בפועל הייתה "בעד או נגד תכניות הצנע".
מספר ימים לפני ההצבעה, שבתי הביתה לפטרס וצפיתי בשידורי הטלוויזיה: תורים של אזרחים, ובייחוד גמלאים, העומדים בפתח הבנקים הסגורים ומנסים למשוך מעט כסף מהכספומטים. כיביתי את הטלוויזיה וניגשתי לאחד מסניפי הבנקים הגדולים כדי להסביר את עמדותינו. חשבתי לעצמי "אני יוצאת מכאן על אלונקה". אבל כאשר העומדים בתור הבחינו בי מרחוק הם החלו לצעוק "אל תיכנעו!", "אל תוותרו!" ואף "כולנו ציפראס".
ש. מניתוח תוצאות המשאל עולה כי 85% מהצעירים עד גיל 25 הצביעו "לא", וכך גם יותר מ-72% מהאזרחים בין הגילאים 25 עד 34. איך ניתן להסביר "הצבעה דורית" כה מוחצת?
ת. על פי סקרים שפורסמו כשבוע לפני המשאל, הצעירים היו אדישים בנוגע למשאל, ובכלל לשאלות פוליטיות. אבל ברגע שהוכרז רשמית על המשאל וראש הממשלה אלכסיס ציפראס הופיע בטלוויזיה והסביר מה עומד מאחוריו, חל מהפך רציני. אותה תנועה עממית-פוליטית שהחלה להתגבש מצאה שותפים רבים בקרב הצעירים – שרובם עובדים בשכר נמוך או מובטלים. כהרף עין התחוללה קפיצה בתודעה המעמדית של אותן שכבות גיל, שעד לאחרונה ניסו להתרחק משאלות פוליטיות הרות גורל והסתפקו במעט הכסף שיכלו להרוויח או בכספים שקיבלו מהוריהם. אבל ברגע שציפראס הופיע בתקשורת ואמר באופן ברור "אני נותן לכם את הזכות להכריע, את זכות הדיבור ואת הזכות לבחור את עתידנו", הדור הצעיר קלט את המסר ופעל בהתאם.
ש. בחודשים האחרונים אנו עדים להתערבות פוליטית הולכת וגוברת של האיחוד האירופי בענייניה הפנימיים של יוון. יש המדברים על "הפיכה פיננסית שקטה" – קרי: שימוש בכלים פיננסיים כדי לסלק את ממשלת סיריזה מהשלטון ולהעמיד במקומה ממשלה ידידותית להון. האם תוצאות המשאל מסוגלות לסכל את ההפיכה?
ת. אין ספק שה"לא" הוא תשובה פוליטית הולמת להפיכה המתגלגלת מאז תחילת ינואר. העם ביוון הבין היטב שהאופוזיציה הימנית במדינה, משטר המשפחות השולטות מזה עשרות שנים – בין אם הן שמרניות או קשורות ב"פאסוק" (התנועה הסוציאל-דמוקרטית הפאן-הלנית) – עשו יד אחת עם מוסדות האיחוד כדי להפיל את ממשלת השמאל. תנועות האופוזיציה של הימין והסוציאל-דמוקרטיה קוראות מזה חודשים להקמת "ממשלת אחדות לאומית" כדי לקדם את תכניות הצנע הניאו-ליברליות. עבורי, ה"לא" הוא גם ביטוי להתנגדות הגוברת לעמדותיהם של אותם מגזרים הפועלים לבצע הפיכה פוליטית שקטה. המסר של ה"לא" הוא חד-משמעי: "הצבענו עבור הממשלה הזאת ואנו מצפים מהממשלה לפעול על פי עקרונותיה, מטרותיה ומצעה".
ש. ניצחון ה"לא" התקבל בהקלה ובשמחה הרחק מעבר לגבולות אירופה. באמריקה הלטינית, למשל, הוא קיבל מחמאות רבות. מנהיג המהפכה הקובנית, פידל קסטרו, אף שיגר מסר ל"חבר ציפראס" ואיחל לו ניצחונות נוספים. גם נשיאי קובה, ונצואלה ואקוודור שלחו מסרים דומים. האם אתם חשים בסולידריות זו?
ת. ככל שלא יהיה צדק חברתי, יוסיף השמאל להיאבק. התמיכה שאנו מקבלים בתוך האיחוד האירופי ומחוצה לו, מסייעת לנו להמשיך במערכה. יחד עם זאת, מה שחסר לנו, ליוונים ולכל עמי אירופה, זו התפרצות מהפכנית דומה לזו שהתעוררה בשנות ה-70 וה-80. אני זוכרת שכאשר התחולל מאבק מהפכני באמריקה הלטינית, למשל, היינו יוצאים בהמונינו לרחובות, אצלנו ביוון ובכל העולם. קול העם מוצא את ביטויו ברחובות, הסולידריות מוצאת את ביטויה ברחובות. זהו האמצעי הקל ביותר והזמין ביותר כדי לקדם את הסולידריות.
