התארגנות חדשה לחזון מזרחי דמוקרטי המבוסס על שוויון לכל

קבוצת פעילי השמאל "קולקטיב מזרחי- אזרחי" פרסמה באחרונה מנשר המתנגד להפיכה השלטונית שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו והקורא ל"חזון מזרחי דמוקרטי".

קבוצות פוליטיות מזרחיות רבות שפעלו בשנים האחרונות אימצו ברובן קו סקטוריאלי המזוהה עם "פוליטיקת הזהויות". קבוצות אלה התמקדו בתיווך נרטיבים של קבוצת מיעוט בתוך "ההגמוניה האשכנזית", תוך ניתוק מופגן מקבוצות מדוכאות אחרות, ובלא ניסיון לתיקון דמוקרטי כולל. בשונה מכך, מציג הקולקטיב המזרחי-אזרחי חזון דמוקרטי הקורא לאיחוד מאבקים ולמאבק בכיבוש ובהון.

במנשר נכתב: "אנחנו, קולקטיב של אזרחיות ואזרחים מזרחים, מציגים חזון המבוסס על עקרונות של דמוקרטיה ואזרחות מהותיות בתחומי המשפט, החינוך, התרבות, התקשורת, הדיור ועוד. אנו חותרים למחוק פערים, במקום להעמיקם, ברוח המאבק המזרחי. אנו מאמינים כי רפורמה יסודית ועמוקה במערכת המשפט ובמדיניות הציבורית אכן הכרחית, אך לא ברוח הגזענית והאנטי-חברתית של פורום קהלת, וגם לא ברוח 'דמוקרטיית הווילה בג'ונגל', שנועדה ליהודים בדרגות משתנות, ומדירה את האזרחים הפלסטינים כליל".

לא עוד דמוקרטיה למראית עין

על השינוי המסוכן שמובילה ממשלת הכהניזם נכתב במנשר: "אנו מביעים דאגה עמוקה מתוכניות הממשלה החדשה לבצע הפיכה חוקתית כהניסטית, שתעמיק את הפגיעה המתמשכת באוכלוסיות מודרות ואת אי-השוויון החברתי. עם זאת, איננו שואפים להחזיר על כנו את 'הסדר הישן' של דמוקרטיה למראית-עין, המבוססת על תפיסות אנטי-חברתיות אלימות, ועל יחס מתבדל ועוין כלפי המרחב המזרח-תיכוני".

"תרבות דמוקרטית היא נשמת אפם של מוסדות דמוקרטיים כגון הפרדת רשויות, תקשורת, שלטון החוק וחוקי יסוד בדבר זכויות אזרח. בישראל נוסדה ומתקיימת עד היום דמוקרטיה-למעטים, הפועלת מתוך סלידה עוינת למרחב הגיאו-פוליטי שבתוכו היא מתקיימת. היא משקפת את יחס המדינה לאזרחיה ילידי המרחב, ובכללם המזרחים. החיבור העמוק בין הקפיטליזם הניאו-ליברלי והמדיניות הקולוניאלית הגזענית, שחולקים בבסיסם תפיסות של עליונות לבנה ושל שנאת עניים ועוינות לעובדים, יצר אי-שוויון חברתי-כלכלי בחלוקת משאבים ציבוריים ובשוויון ההזדמנויות בכל תחומי החיים, בהם ייצוג תרבותי, חינוך, תעסוקה, דיור, שוויון בפני החוק, ועוד", הוסיפו.

שינוי מערכתי נגד הדיכוי

על הצורך במחאה דמוקרטית המחברת בין מאבקים של כלל האוכלוסיות המדוכאות נכתב: "אין אנחנו אומרים היום 'הלכה הדמוקרטיה' – כי דמוקרטיה מלאה עבור מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות ויוצאות בריה"מ מעולם לא התקיימה כאן. ברגע המשבר הנוכחי יש לראות הזדמנות לעיצוב אופק דמוקרטי של ממש. המאבק המזרחי להכרה ולשוויון עוגן לאורך השנים בערכים אוניברסליים ובתביעה לצדק כולל. מאבקם של המזרחים הקומוניסטים בשנות החמישים, המרד בוואדי סאליב, מאבקם של הפנתרים השחורים, תנועת האוהלים, מאבקיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית ומאבקיהן של קבוצות מזרחיות פמיניסטיות כתנועות 'אחותי' ו'שוברות קירות' ושל הנאבקות על הדיור הציבורי, היו תמיד מאבקים למען שינוי מערכתי".

המנשר מתייחס גם לאימוץ שיח הזהויות בידי הימין: "אין אנו מתרשמים מדיבורים ומהצהרות על העדר ייצוג מזרחי – לא מימין ולא משמאל – אם לא עומדת מאחוריהם מחויבות לשינוי עומק אמיתי של אי השוויון. בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות של השלטון לנכס את המאבקים המזרחיים ולעשות בהם שימוש פוליטי ציני: במקום ללמוד מהביקורת המזרחית נגד ההגמוניה הציונית החילונית, שהיא בעיקרה אשכנזית, כדי לפעול לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי של מזרחים בחברה הישראלית, משתמש השלטון בביקורת שלנו כדי לבצר את מעמדו הפוליטי ולהשתיק מחאה נגד המדיניות של הימין, שפוגעת באופן עקבי במזרחים ובקבוצות מופלות אחרות".

המנשר קושר את החלשת מערכת המשפט למלחמה שהכריזה ממשלת הימין על העובדים: "גם בימים אלו, בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן, המובילים את המהפכה החוקתית, אינם מייצגים בשום מובן את הציבור המזרחי ואינם פועלים לקידומו. נתניהו, לוין ורוטמן הם נציגיה העכשוויים של ההגמוניה האשכנזית, של הגזענות ושל העמקת אי השוויון החברתי".

 עוד נכתב: "רוטמן, כמו גם סמוטריץ' במסגרת המהפכה החוקתית, מבקשים לצמצם את זכות ההתאגדות ואת זכות השביתה בצורה שתותיר מעט כלי התנגדות בידי ציבור העובדים. מהלכים ניאו ליברליים אלו הנעשים בשירות בעלי ההון, ובעזרת מממניו האוונגליסטיים של פורום קהלת, יובילו לפגיעה באותה פריפריה בשמה הם מדברים, ובחברה הישראלית כולה, ויסיגו לאחור את ההישגים של המאבק המזרחי."

המנשר מסכם: "שנים רבות קיווינו שהזיכרון ההיסטורי שאנחנו מביאים לחברה הישראלית, של דורות ארוכים של חיים משותפים, רצופי משברים וקרבה, של יהודים ומוסלמים במזרח-התיכון ובצפון-אפריקה, של חיים יהודיים בשפה הערבית, של תנועה בתוך מרחב משותף במשך מאות שנים, יעזור להביא לתהליך של פיוס והתקרבות בין יהודים לפלסטינים. לכן אנחנו נסערים מול החזון הכהניסטי שמציגה הממשלה, המנסה לשכנע את הציבור כי אלימות, פחד, הפרדה, דיכוי וגירוש יולידו ביטחון. זאת בלי להודות במעגל האלימות והנקמה שלתוכו ניכנס כולנו".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/119133