השפל הכלכלי חושף את מגבלותיו של הקפיטליזם ואת הצורך במיגורו המהפכני

הצהרת כנס של 55 מפלגות קומוניסטיות ופועליות

 

    נציגים של 55 מפלגות קומוניסטיות ופועליות מרחבי העולם נטלו חלק בכנס הבינלאומי שנערך בדלהי ב-22-20 בנובמבר, לפי הזמנתן של המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) ושל המפלגה הקומוניסטית של הודו.

    פאתן גטאס, יו"ר ועדת הביקורת המרכזית, ייצג את מק"י בכנס, והציג בפני הנציגים של המפלגות האחיות ניתוח פוליטי-חברתי של המציאות בישראל.

    בסיכום הכנס אימצו המשתתפים הצהרה, המנתחת את המשבר הכלכלי ואת הניסיון של הנציגים הפוליטיים של ההון להחביא את הסתירה שאינה ניתנת לפתרון בין ההון לבין העבודה. הפתרון למשבר, שמציעים נציגי ההון, הוא להעמיק את הניצול הקפיטליסטי, להגביר את תמיכת המדינה בהון, ולהרחיב את התוקפנות המלחמתית. אך מדיניות זו אך מעמיקה את האבטלה, העוני והמצוקה של מיליונים ברחבי העולם.

    הצהרת דלהי מדגישה, כי המשבר אינו תוצאה של רדיפת בצע של כמה אילי הון, או של העדר יעילות של מנגנוני ויסות מסוימים. ההיגיון הפנימי של המשבר הכלכלי הוא רדיפת ההון אחר מיקסום של הרווחים, וכתוצאה מכך – העמקת הפערים בתוך כל אחת מהמדינות ובין המדינות. המשבר מאשר שוב את התורה המרקסיסטית, הרואה במשבר שלב משלבי הקפיטליזם, ומציגה את הסוציאליזם כחלופה לברבריות של שלטון ההון.

    גם בהתייחסם למשבר הסביבתי, שהם גרמו, ולפתרון  הבעיה של השינויים באקלים, פועלים התאגידים ונציגיהם להעברת הנטל לכתפי העובדים באמצעות העלאת מחירי המים וכן הלאה.

   נציגי המפלגות הקומוניסטיות והפועליות סיכמו, כי הדרך היחידה להיחלצות מהמשבר הקפיטליסטי היא בהגברת המאבק נגד שלטון ההון, בהתגייסות העובדים להתנגדות להון באמצעות שביתות והפגנות. הניסיון של אמריקה הלטינית בגיוס ההמונים למאבק מלמד, כי העובדים וכלל המנוצלים יכולים להגן על זכויותיהם.

    האימפריאליזם, נאמר בהודעה, ניצל את קריסת ברית-המועצות ואת הגאות הכלכלית, כדי לתקוף את זכויות העובדים ולנהל תעמולה אנטי-קומוניסטית. אך תעמולה זו אינה יכולה למחוק את התרומה של הסוציאליזם להגדרת הציביליזציה המודרנית.

    בתנאים שהיו, ניהלו העובדים קרבות של מגננה. אך כיום הבשילו התנאים לנהל מתקפה ולנסות להשיג זכויות נוספות. לכן קורא הכנס למפלגות הקומוניסטיות ליטול על עצמן את המשימה של ניהול המערכה נגד השיטה הקפיטליסטית עצמה. לשם כך נחוץ להרחיב את המאבק העממי ולחדד את המאבק הרעיוני והפוליטי למען הסוציאליזם.