מאז סוף ספטמבר 2016 נאלצו מאות פלסטינים בבקעת הירדן שתחת כיבוש ישראלי לחזות כיצד כוחות הצבא הופכים את בתיהם והאדמות שבהן הם חיים ורועים את צאנם לזירת אימונים. על פי תחקיר של בצלם, במהלך תקופה זו קיים הצבא אימונים ברחבי הבקעה ב-20 מועדים שונים שב-19 מהם הוא פינה תושבים פלסטינים. בין המפונים, כ-220 בני אדם, בהם כ-100 קטינים, מהקהילות ח'ירבת חומסה, איביזיק וח'ירבת א–ראס אל–אחמר, שנאלצו לעזוב את בתיהם לפרקי זמן משתנים.

כל פינוי ארך כמה שעות, ובחלק מהמקרים משפחות שלמות נאלצו לשהות הרחק מבתיהם גם במהלך שעות הלילה. תושבים בקהילה נוספת – על אף שלא נמסרו להם צווי פינוי. בקהילת אל–פאריסייה, שלא פונתה, אסר הצבא על התושבים לרעות את צאנם באדמות הסמוכות אליה, התאמן על שדותיהם המעובדים ואף הציב בהם תאי שירותים ניידים. בנוסף גרפו הכוחות חלק מהאדמות באזור כדי להקל על תנועת כלי–הרכב הצבאיים והסבו בכך נזק נוסף לאדמות החקלאיות.

נגמ"שים בתוך שטח ח'ירבת א–ראס אל–אחמר בבקעת הירדן, בתחילת החודש (צילום: אקטיבסטילס)

הפינויים החוזרים ונשנים של קהילות בבקעת הירדן לצורך אימוני הצבא משבשים באורח בלתי נסבל את חיי התושבים, הנדרשים בהתראה קצרה, לעיתים של שעות ספורות בלבד, לעזוב את בתיהם לשעות ארוכות. בחלק מהמקרים אין למשפחות מקום חלופי מסודר להתפנות אליו והן נאלצות להישאר בשטח כשהן חשופות לתנאי מזג האוויר ולדאוג לעצמן למחסה למזון ולמים. התדירות הגבוהה של אימוני הצבא מערערת לחלוטין את חייהם של התושבים ומעמידה בסיכון את עצם יכולתן של הקהילות להתקיים.

על–פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, מדינה כובשת רשאית לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית ושיקולים צבאיים מידיים הקשורים לפעולת הצבא בשטח הכבוש. ישראל ככוח כובש אינה רשאית להשתמש בקרקע לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. בוודאי שהיא אינה רשאית לפגוע בפרנסת תושבים מוגנים באמתלה זו ולפעול לגירושם מבתיהם. על ישראל להפסיק לאלתר את הפינויים הזמניים של קהילות לצורכי אימונים, ואת כל הפעולות האחרות שהיא נוקטת בניסיון לכפות על התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן להתפנות מהאזור.

עוד בנושא:

http://www.btselem.org/hebrew/jordan_valley/20161220_temp_evacuations