"שעת חירום! רק ביחד נציל אישה את אחותה". זו סיסמת המחאה שמאחוריה התייצבו הבוקר (חמישי), במקביל בשעה 11:00, מפגינות ומפגינים ב-20 מוקדים ברחבי הארץ, מאילת ועד נהריה. ההפגנות, שהחלו באופן מכוון בשעת הצפירה המסורתית של יום הזיכרון, כללו בין השאר דקת דומייה לזכר 20 הנשים שנרצחו מתחילת השנה, שתיים רק בימים האחרונים.

ההפגנה המרכזית, שאליה הגיעו כ-500 איש בהם אמנים ופוליטיקאים, נערכה בכיכר דיזנגוף בתל אביב. "יותר מ-160 נרצחו ב-10 השנים האחרונות", אמרה יעל אבקסיס שפרצה בבכי בהפגנה. "יותר מ-160 נרצחו ב-10 השנים האחרונות. לא הצלחנו לשמור עליהן. כל שנייה אישה נרצחת, כי הנפש שלהן מתה", הוסיפה. המפגינות בכיכר דיזנגוף החזיקו בלונים עליהם נכתב "זעקת הנשים השקופות", וקראו "נשים רוצות בטחון ברחובות, בטחון בבתים".

הפגנות ועצרות נוספות נערכו בין היתר, בכיכר ציון בירושלים, בבית הקרנות בחיפה, ברחבת המשביר בשדרות התמרים באילת, ברחבת כיכר הממשלה ברמלה, בצומת טמבור בעכו, בגן העיר בטבריה, ליד עיריית לוד ובכיכר הפירמידה בכרמיאל.

מועמדות הרשימה "אנחנו העיר", אסתר עילם ושולה קשת, מפגינות נגד רצח נשים היום בכיכר דיזנגוף (צילום: נעמ"ת)

יצוין בעקבות הרצח הברוטאלי של אנגווץ וואסה בת ה-36 שנורתה בראשה השבוע בלילה בנתניה, יחד עם עוד 19 נשים נוספות שאיבדו את חייהן מתחילת השנה – קיימה אתמול (רביעי) הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון חירום אליו הגיעו בני משפחות קורבנות הרצח בתוך המשפחה להשמיע את זעקתם.

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) זעקה בפתח הדיון: "זאת ישיבת חירום. אני יודעת שנמצאה בלילה אישה מותקפת נוספת בנתניה, שלישית במספר השבוע ומקווה שלא הנרצחת ה-21 בשנה זו. הדיון הזה הוא לא סיפורן של נשים מותקפות בנתינה, זה המצב של כל אזרחיות המדינה שעלולות להיות במצב קשה. זאת בעיה חברתית שזועקת לשמיים והיא חוצה קבוצות, מגזרים ולאומים".

ח"כ תומא–סלימאן אמרה כי כל מקרה רצח חייב לזעזע את המערכת. "הייתי רוצה לשמוע מהשרים והשרות אפילו מילה אחת של גינוי או תנחומים. הייתי רוצה שראש הממשלה ייכנס ישיבה מיוחדת של הממשלה שתדון רק בנושא הזה. יש וועדה בין משרדית אבל הגיע הזמן שתהיה תוכנית חירום לאומית. אתמול בלילה התפרסם סוף סוף תזכיר החוק הממשלתי על חוק שכבר הגשתי לפני שלוש שנים. מאז נרצחו כבר 60 נשים ולכן השמחה על הוצאת התזכיר שיצא רק כהוראת שעה, מהולה בצער על אובדן חייהן של נשים כה רבות. 70 אחוז מהנשים הנרצחות הגישו תלונה בעבר ואם החוק יעבור נוכל למנוע אובדן נוסף של חיי אדם".

איילה יטמר, אחותה של הנרצחת אנקייאוש ימהרן סיפרה בדמעות: "אני אמא לשני ילדים בוגרת שני תארים ואחות שכולה לאמא שהותירה 4 ילדים קטנים שיום אחד לא מצאו את אמא שלהם. זה קרה בדצמבר 2003 וגם בטרגדיה שלנו הכתובת הייתה על הקיר. זעקנו לעזרה, היא הייתה במקלט ועדיין לא הצלחנו להציל אותה. היא נרצחה במלחמה לחופש לראות את ילדיה. מישהו קטל את חייה ואת חיי המשפחה שלנו ונכנסנו לבור שחור שממנו אנחנו לא יוצאים. בכיתי על קברה והתפללתי שתהיה האחרונה ולצערי התרחשו מאז הרבה רציחות".

יטמר אמרה כי זאת מלחמה וצריך להכשיר לוחמים שיצילו משפחות. "רק משפחות הנרצחים מבינים את הכאב ומתמודדות איתו כמעט לבד בפן הכלכלי והנפשי. אנחנו לא מקבלים טיפול וזכויות בעוד שזכויות הרוצחים נשמרות". בקול שבור אמרה איילה "אני מכירה היטב את אנגווץ שנרצחה. משפחתה מצטרפת לכאב של משפחתי. אני יודעת שהילדים שלה לא יקבלו יותר חיבוק ונשיקה מאימא. משפחה נוספת נהרסה".

לילך שם טוב ששלושת ילדיה נרצחו לפני כשמונה שנים הביטה ביושבי הדיון בכאב ואמרה: "אני איבדתי את שלושת ילדי, לא בתאונה או מלחמה אלא ברצח בתוך המשפחה, אבי שלושת ילדי רצח אותם, הוא במקרה רצח אותם ולא אותי ולכן הגעתי לכאן כדי לומר לכם שאני מאוכזבת מהתפקוד של מי שיכלו למנוע את הרצח הבא. אני כועסת ומתביישת שיש דו"חות חשובים בנושא שנגנזים והם יכלו למנוע את הרצח הבא ושום דבר לא קורה כאן, כלום, זאת חוצפה ותעוזה שיש מקרים שאפשר למנוע אותם ולקדם חוקים אז למה לא עושים את זה?".

"בעלי נמצא מסוכן סביבתית על ידי קצין מבחן לאחר שהטריד אישה ואני לא ידעתי מזה ואף אחד לא טרח לומר לי את זה. גם חוסה שהיה מאושפז איתו בבית חולים פסיכיאטרי טרם הרצח שמע ממנו על הכוונה לרצוח את הילדים והמידע הועבר לגורמים הרלוונטיים בזמן אמת וכלום לא נעשה. הוא דקר את הילדים 153 דקירות סכין והוא סימם אותם בתרופות שלו. אני אם שכולה באופן מאוד מיותר כי ילדי היו אמורים להיות בחיים היום", הדגישה.

ז'נש מקונן אמרה בעדותה: "אחותי נרצחה באכזריות ובנה הקטן הוא בן שש. המשפחה מרוסקת והכאב עמוק. בעקבות הרצח המצב הבריאותי של אמי מחמיר. צריך לשים קץ לרציחות ושאף משפחה לא תעבור את מה שעברנו. אחותי התלוננה, היא ניגשה למשטרה חצי שנה לפני הרצח. היה לה קשה לעבוד. היה הולך איתה ביחד לעבודה, היה מציק לה ולא עשו לו כלום בנידון וככה היא נרצחה. אחותי לקחה את הילדים לבית הספר וכשחזרה היא נרצחה. למה הרוצח צריך לקבל חלק מהרכוש. אין לילדים כוח. הם צועקים 'אנחנו רוצים ללכת לאמא'. אין לי מילים מה להגיד לילד בן שש שרוצה את אמו, שרוצה קורת גג!".

אורי יצחק, בן דודה של אנגווץ וואסה שמשפחתה עוד יושבת שבעה סיפר כיצד נרצחה לעיני ילדיה. "הדרך הכי טובה להילחם ברצח הבא  זאת החמרת ענישה. שרוצחים ידעו שהם לא יראו אור יום וישבו במאסר עולם. הם צריכים לדעת שחייהם לא יהיו חיים. שלא יעוללו תעלולים משפטיים של אי שפיות. צריך לשים סוף לטרגדיות באמצעות הרתעה".

יו"ר הוועדה סיכמה את הישיבה ואמרה: "אם לא מזדעקים בממשלה אז לא מבינים שאנחנו במצב חירום. לא הוקצה תקציב כי אנחנו לא מעניינות אף אחד. את ראש הממשלה לא מעניינות הנשים. אני פונה מול השידור הישיר ואומרת לו – תיקח אחריות. יש לנו תכנית ארוכת טווח שצריך לתקצב, אבל דרושה תכנית חירום!. שיצא שר האוצר ויגיד קחו כל מה שנדרש לתוכנית הלאומית למאבק באלימות ויקצה את הכסף עכשיו. שתצא השרה לשיווין חברתי וקידום מעמד האישה ותגיד שיש תוכנית. שיצא השר לביטחון פנים ויגיד אני מסיר את כל העכבות. תעבירו את החוק שלי לרשות לאומית למניעה ומאבק באלימות במשפחה ובאלימות נגד נשים. אני לא רוצה לחכות לרצח הבא".

וסיימה "אני לא ארפה, אמשיך לעקוב ולחפור בסלע כדי להשיג את התקציבים. קוראת לכולם להצטרף מחר להפגנות שמתקיימות ברחבי הארץ, ולהרים קול וזעקה נגד רצח נשים!".