ניסיתי להתרחק ממסכי הטלוויזיה, בעיקר מערוצי החדשות, כדי לא להיתקל במראות המחרידים המוצגים בפנינו מאז שבעה באוקטובר: תמונות של גופות ילדים ונשים, הרס אדיר, מבטי אימה בעיני אלה שנשארו בחיים על אלה שמתו.

שאלות קשות הדהדו בראשי, שאלות קטנות וגדולות, שאלות שחיפשו תשובות: האם מנהיגי החמאס חשבו על התגובה הישראלית ועל המחיר הכבד שישלם העם הפלסטיני, ובעיקר היושבים ברצועת עזה? האם הכיבוש והיעדר אופק מדיני הם הסיבה למה שקרה? האם ניתן לחסל את תנועת חמאס ומה המחיר שישלמו על כך שני הצדדים, הפלסטיני והישראלי? מה אומרים היום אלה שרצחו את הסכמי אוסלו וריסקו תהליך שלום בין שני העמים? מי ישלוט ברצועת עזה לאחר סיום המלחמה? מה יעלה בגורלה של ממשלת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר? הפסקתי לשאול כדי לא לומר מילה זו או אחרת, שבעטיה אפר את רשימת האיסורים שהמשטרה כפתה על האזרחים הערבים. מנגד, לא רציתי לזלזל בעצות החכמים מקרב בני עמי. במוחי עלתה השורה המפורסמת של השיר: "אל לך להטיף מוסר ובו בזמן לעשות את ההיפך, זו החרפה בעינה".

הזיכרונות, אותם כינה נסיך המשוררים, אחמד שאוקי, "ההד המדבר של השנים" בשירו "הו, שכנת הירח", ביטאו את המציאות המרה והעצובה בה אנו חיים בימים אלה. איפה ידידי המשורר סמיח אל-קאסם ז"ל, שכתב בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת את שירו המפורסם, אותו דקלמו סטודנטים ערבים באוניברסיטאות, ובמיוחד את השורה הבאה: "אמר שתוק: אל תנשום – למען ביטחון המדינה".

נזכרתי שהמדינה חילקה לנו במלחמת המפרץ מסכות גז שלא השתמשנו בהן והן עדיין מאוחסנות בבית. ניסיתי לעטות אחת על הפנים כדי שלא אדבר, אבל חששתי שאם יראו אותי יחשבו שאני חולה נפש. החזרתי את המסכה למחסן ומצאתי חבילת מדבקות. לקחתי מדבקה והדבקתי לפה. בהמשך, כדי להרגיע את העצבים שלי, חיפשתי את ערוץ הספורט כדי לצפות במשחק הקלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד.

אך מה לעשות שהקלאסיקו כבר לא הקלאסיקו לאחר עזיבתו למפרץ של הכוכב רונאלדו, ואחרי שהכוכב הגדול לאו מסי פנה מערבה, לארצות הברית. בכל זאת שמתי מבטחי באלוהים וצפיתי במשחק. הבנתי אז שמה שהיה לא יחזור שוב. ברצלונה ומדריד כבר אינן מה שהיו פעם; האוויר כבר לא אותו אוויר; החיים שלנו אינם החיים שהורגלנו אליהם; הבוקר לא אותו בוקר. "אמרו שתוק: אל תנשום – למען ביטחון המדינה". סמיח אל-קאסם, אללה ירחמו. הו רבותי הגדולים, הו אתם שביכולתכם להחליט על פתיחת מלחמה או על עשיית שלום, הו גנרלים – די, עד כאן. הפסיקו את המלחמה!

תרגום: עודה בשאראת

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127439