דפוס פעולה זה החל בהתקוממויות העממיות במזרח התיכון בעת "האביב הערבי" ב-2011: מחאות המוניות בדרישה לדמוקרטיה ולצדק חברתי, שלאחריהן חזרה אל הרודנות באמצעות משטר צבאי. כך היה במצרים ובסוריה, בה דיכוי משפחת אסד הצית את מלחמת האזרחים העקובה מדם. יוצאת דופן היא תוניסיה, בה ההתקוממות מיגרה את המשטר הדיקטטורי הישן. אך גם שם, אנשיו שבו לשלטון במשטר החדש – עם פרלמנט נבחר, אך ללא שום שינוי חברתי.
ההפגנה ביום שישי האחרון במרכז אלג'יר. בכרזה נכתב: "אין דיאלוג – ללא שחרור העצירים" (צילום: אל–ווטאן)
לכאורה, המערכה המתחוללת בחודשים האחרונים בסודאן ובאלג'יריה איננה יותר מחזרה אל אותו דפוס פעולה. אבל בינתיים משהו "התקלקל" במנגנון שבו כוחות הביטחוןממלאים את תפקיד שומרי החומות של הסדר הקפיטליסטי הישן. "מקלקלת" את המנגנון – נחישותם של המונים לשוב ולצאת לרחובות, גם כאשר דומה כי המאבק אינו נושא פרי ולא ניתן להזיז את ראשי הצבא מכורסאות השלטון.
דוגמא לעוצמת תנועות המרד ניתנה, בשתי המדינות, ביום שישי האחרון (5.7). "לראשונה מאז 1962", הייתה הכותרת הראשית במהדורת שבת של העיתון "אל–ווטאן" הרואה אור באלג'יר. לדברי כתבי העיתון שסיקרו את הפגנות הענק בבירת אלג'יריה, הייתה זו המחאה ההמונית ביותר מאז עצמאות המדינה מהשלטון הקולוניאלי הצרפתי לפני 67 שנה.
העצמאות שהופקעה מידי העם
רבות מהכרזות, שנכתבו בערבית ובצרפתית, התייחסו לגיבורי מלחמת העצמאות האלג'יראית ו"לעצמאות שהופקעה מידי העם". אחרים הניפו כרזות שדרשו את הפלת השלטון הצבאי המעמיד פני שלטון אזרחי. ההפגנות נערכות זה השבוע ה-20 ברציפות, ובעקבותיהן התפטר במרס האחרון הנשיא עבד אל–עזיז בוטפליקה בתום כהונה בת שני עשורים.
קודם לכן, בשעות הבוקר של אותו יום ו', הגיעה המועצה הצבאית השולטת בסודאן להסכם עם קבוצות האופוזיציה וארגוני המחאה הפועלים במדינה – כך לפי ידיעה בעיתון "אל–אתיחאד" הרואה אור בחיפה. לפי ההסכם, המועצה הצבאית תשתף את האופוזיציה בשלטון בתקופת המעבר עד לקיומן של בחירות דמוקרטיות. נציגי שני הצדדים, שניהלו דיונים בבירה ח'רטום במשך יומיים, הודיעו על הצעד במסיבת עיתונאים רשמית.
בעקבות ההודעה, יצאו רבבות לרחובות בפרץ שמחה. נציגי שני הצדדים סיכמו "להקים מועצת שלטון בעלת סמכויות ובאמצעות רוטציה בין הצבא לאזרחים, לאורך תקופה של כשלוש שנים או מעט יותר". זאת, לדבריו של המתווך מטעם האיחוד האפריקאי, מוחמד חסן לבאט.
שני הצדדים הסכימו לדחות את הקמתו של גוף מחוקק. בעבר הסכימו הצדדים כי קואליציית הארגונים האזרחיים תזכה בשני שלישים מהמושבים. אך השיחות התפוצצו לאחר שב-3 ביוני פיזרו כוחות הביטחון ומיליציות צבאיות באלימות רבה מחאה המונית מחוץ למפקדת הצבא בח'רטום בדרישה לבטל את השלטון הצבאי.
הצדדים הסכימו גם על הקמת ממשלה עצמאית, וכן על פתיחת חקירה עצמאית ושקופה על אודות האירועים האלימים בשבועות האחרונים. לפי ארגוני האופוזיציה, 128 בני אדם נהרגו באירועים אלה. הממשלה הנוכחית טוענת כי מדובר ב-62 בני אדם. מוקדם יותר העניק ראש המועצה הצבאית הזמנית של סודאן, הגנרל עבד אל–פתאח אל–בורהאן, חנינה ל-235 חברי התנועות ההתנגדות – ביניהם חברים בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.
מה למדו ההמונים
ובכן, מה למדו ההמונים באלג'יריה ובסודאן שלא ידעו המתקוממים במצרים או בסוריה? בראש ובראשונה, הם למדו שאין למהר ולהכריז על ניצחון או לדרוש בחירות, בהן החלופה הממסדית הנוחה ביותר הם כוחות האסלאם הפוליטי.
הסתירה הלכאורית בין האסלאם הפוליטי לבין מפקדי הצבא, איננה מהותית. שני כוחות אלה מוכנים להמשיך ולחזק את שלטון האליטות הישן. כוחות דמוקרטיים ושמאליים נטו בעבר לתמוך בצד אחד על חשבון השני, אך שתי האופציות הן הרסניות למאבק למען חלופה דמוקרטית אמתית.
יחד עם זאת, קיימים הבדלים גדולים בין כוחות האופוזיציה באלג'יר לבין אלה בח'רטום. כפי שתיאר עיתונאי אלג'ירי במאמר שפורסם ב"זו הדרך" (19.6), "האלג'ירים מפגינים, מביעים דרישות פוליטיות ומתכנסים מדי יום שישי (ואף בימי חול). עובדים ותלמידים שובתים באופן תדיר, אבל אינם דבקים באי–ציות אזרחי מוחלט. המפגינים אינם מחפשים עימות ישיר עם המשטרה, אלא חומקים ממנה בזהירות. הם אינם צועדים כדי לכבוש את ארמון הנשיאות, ועדיין לא יצרו ועדות עממיות שיבנו את מנגנוני המדינה מחדש".
בסודאן, לעומת זאת, קיימת הנהגה פוליטית רחבה ומאוחדת – בה לקומוניסטים תפקיד מרכזי, בשיתוף עם ראשי האיגודים המקצועיים (בתחילת רק של ארגוני המקצועות החופשיים ולאחר מכן של איגודי עובדים נוספים) ושתי תנועות נשים.
לאופוזיציה בסודאן מצע משותף מעבר לדרישה לסלק את מפקדי הצבא מן השלטון. ישנה רשת מאורגנת למדי של קבוצות פעילות במקומות עבודה, באוניברסיטאות, בשכונות ואף בבתי הספר התיכוניים. בין היתר, דורשת האופוזיציה שיריון של 40% לנשים באסיפה המכוננת שאמורה לקום והפיכת סודאן למדינה דמוקרטית, חילונית וצודקת חברתית.
ארמון החורף של ח'רטום
"פייננשל טיימס" הוא היומון של החוגים הפיננסיים בלונדון. כתב העיתון דייוויד פילינג התייחס לאחרונה (24.5) למערכה העממית בסודאן. לאחר ביקור בח'רטום, כתב העיתונאי טור שלא יבייש עיתון שמאלי. להלן קטע קצר מתוכו:
"נכון שהטכנולוגיות החדישות תרמו רבות להתקוממות – בייחוד השימוש בטלפונים ניידים כדי להפיץ ידיעות ודעות של המרד בעל הסממנים החילוניים והאיגוד–מקצועיים. אבל האווירה בסודאן מזכירה אירועים מהפכניים אחרים בהיסטוריה.
"אין אנו יכולים לדעת בדיוק איך חשו משתתפי המהפכה ברוסיה ב-1917, ששמה קץ לשלטון הצאר. קשה עד מאוד לשחזר את האווירה ששררה בצרפת במהלך ימיה הקצרים, אך המהפכנים בהחלט, של הקומונה הפריסאית ב-1871. עם זאת, אפשר להגיד בבירור: אין ספק שזה האוויר שנושמים מתקוממי ח'רטום בפברואר 2019".
אפרים דוידי
