ביקורת רבה נמתחה על כוונת הממשלה למכור רבע ממאגר הגז הטבעי "לוויתן", הטמון במי החופים של ישראל, לידי תאגיד וודסייד האוסטרלי תמורת 2.7 מיליארד דולר. פעילים להגנת הסביבה טוענים כי בכוונת משרד האנרגיה להעניק את החזקה במאגר לתאגיד עוד בטרם נקבעו באופן מלא היבטים רבים של העסקה, דוגמת המיסוי על הייצוא, הפיקוח על המחירים והבטחת העדיפות לשוק המקומי בעת הצורך.
ח"כ דב חנין (חד"ש), יו"ר השדולה הסביבתית–חברתית של הכנסת, שלח מכתב לשר האנרגיה, בו כתב כי: "עולה חשש כבד כי ההחלטות הדרמטיות בעניין משק האנרגיה, אשר להן השלכות רחבות בשאר תחומי החיים בישראל, מתקבלות ללא שקיפות, ללא כל דיון ציבורי, ללא דיון בכנסת, ואף באופן בלתי חוקי. נראה שהן נקבעות תחת לחציהם של חברות זרות ובמסגרת הזמן הקצובה שהן מכתיבות. משרד האנרגיה שומר תחת חיסיון את התנאים לעסקה הגדולה בתולדות המדינה. לא ראוי כי החלטה כה גורלית תתקבל במחשכים, מבלי לערב את הציבור והכנסת".
לדבריו, "אסור לאפשר מונופול במשק הגז שיישלט בידי אינטרסים כלכליים זרים. לפני חתימת העסקה, חיוני להבטיח הסדרי מיסוי שלא יותירו לישראל רק מעט פירורים מעוגת הרווחים העצומים. חיוני להבטיח, בנוסף, שצרכי המשק הישראלי יזכו תמיד, כולל במצבי חירום, לעדיפות על פני האינטרסים הכלכליים של היזמים. וחיוני להבטיח, לבסוף, שמחירי הגז למשק הישראלי יהיו נמוכים ומפוקחים. כדי שכל הדברים האלה יקרו, נדרשת שקיפות מלאה של כל תנאי העסקה".
פעילים להגנת הסביבה – מארגון "מגמה ירוקה" ומארגונים אחרים – התארגנו בשבוע שעבר להפעלת לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות. הפעילים יזמו "הפגנת רשת" בעמוד הפייסבוק של שר האוצר יאיר לפיד, ועודדו גולשים לשאול שם שאלות לגבי מודל המיסוי המוצע, המקל על תאגידי הגז. עוד שאלו הגולשים לגבי הצו שהוציא הממונה על ההגבלים העסקיים, המאפשר לחברות אנרגיה – דוגמת חברת דלק של הטייקון יצחק תשובה – להחזיק בבעלותן הן את מאגר הגז "לוויתן" והן את מאגר הגז "תמר", ובכך להפוך מונופול בתחום אספקת הגז הטבעי.
הלחץ נשא פרי, והחתימה על ההסכם נדחתה. מנכ"ל חברת וודסייד ומנכ"ל חברת נובל אנרג'י, שהגיעו ארצה במיוחד כדי לחתום על העסקה, עזבו מבלי שהעסקה נחתמה (27.3), לאחר שנתגלעה מחלוקת בינם לבין רשות המיסים.
לו רווחי הגז היו מושקעים לרווחת כלל הציבור, היו עומדים לרשותנו מיליארדי שקלים. אלה יכלו לשמש לבניית דיור ציבורי, להגדלת שכר המורות בבתי–הספר והאחיות בבתי–החולים, להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות, לפיתוח התחבורה הציבורית ביישובים הערבים, ועוד.
אולם במקום זאת, בוחרת ממשלת הימין לשרת את האדון האמיתי, שהוא אינו הציבור בישראל, אלא מעמד בעלי ההון. לכן הלקח החשוב הנלמד מהמחאה הציבורית נגד ההחלטה הזו הוא שהטייקונים אינם כל יכולים, וכי כאשר אזרחים מתארגנים, בכוחם להכשיל את התכניות של בעלי ההון.
