לפני הבחירות לא הבטיח הליכוד הפיכה משטרית. לעומת זאת זנח הבטחת בחירות מרכזית: להוריד את יוקר המחיה. הבטחה זו אף באה לידי ביטוי בישיבתה הראשונה של הממשלה, בה ציין נתניהו כי יוקר המחיה הוא הנקודה הראשונה בסדר היום. הממשלה אף איימה לכלול בחוק ההסדרים כמה מגבלות על המונופולים הגדולים.

גם קמפיין הבחירות של ש"ס התבסס על הבטחה לטפל ביוקר המחיה ובמיוחד במחירי המזון. בש"ס כונה הקמפיין "רעבים לשינוי" וכלל הברקות כמו: "גם המינוס תופח" לצד שקית קמח תופח; "כל עינב זהב" לצד מארז ענבים; "מעדן יקרלו" עם צילום של מעדן קרלו של תנובה; ועוד וסרטון מפורסם של אם העומדת בקופת הסופרמרקט חסרת אונים כאשר בנה מבקש מוצרי מזון בסיסיים, שאין בידיה את האמצעים לרוכשם. נתניהו הבטיח להוריד את מחירי המזון באמצעות הורדת מיסים ומכסים. כאשר בתקופת כהונתה של הממשלה הקודמת התייקרו מחירי מוצרי החלב ב-4.9%, , הפטיר נתניהו: "זה בגלל בנט, לפיד ועבאס. אנחנו נתקן".

אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד. תחת ממשלה הסוגדת להון המקומי והזר ושמדיניותה ניאו-ליברלית קיצונית ברוחו של פורום קהלת, אין זה מפתיע שהמונופולים השולטים בייבוא ובייצור המזון – חלקם בבעלות תאגידים זרים – זיהו שעת כושר להעלות מחירים, ובגדול.

ההסתדרות ניהלה קמפיין קצר נגד היוקר בשבועות הראשונים לכהונת ממשלת הימין. במסגרת זו ערכה כמה הפגנות בהשתתפות עובדיה… וזהו, הנושא נשכח. כך נותרו משקי הבית של מעמד העובדים ללא הגנה מול המתקפה הפרועה של הספקים והמשווקים, ששבו להעלות מחירים – והפעם בשיעורים דו-ספרתיים.

יבואנים ויצרנים: כולם מייקרים

גל ההתייקרויות החל בחודש מארס בהעלאת מחירי המשקאות בידי החברה המרכזית ("קוקה קולה ישראל") שבבעלות משפחת ורטהיים. בהמשך העלו מחירים תאגיד יפאורה, שבבעלות שלמה רודב ורוני גת, ותאגיד טמפו, שבבעלות חלקית של החברה הרב-לאומית ההולנדית היינקן. שלושת התאגידים הללו שולטים ביותר מ-90 אחוז משוק המשקאות המקומי. במקביל הודיעו ארבע המחלבות הגדולות על העלאת מחירי מרבית מוצרי החלב בשיעור של יותר מ-9%, וישנם מוצרים שהתייקרו ב-15%.

היבואנית דיפלומט הודיעה על העלאת מחירים בשיעור של עד 25%, ובכך הצטרפה למתחרה שסטוביץ שמעלה את המחירים של חלק ממוצריה, ובהם פסטה ברילה שתתייקר בפעם השלישית מתחילת 2022, הפעם בשיעור של כ-10%. יצוין ששסטוביץ העלתה את מחירי מוצרי המזון בפעם השלישית: בתחילת 2022 העלתה את מחירי מוצרי המזון והטואלטיקה שהיא מייבאת בשיעור של 12%, וביולי – ב- 14% נוספים. גם אסם הודיעה השבוע על התייקרות של 5%.

למוצרי החלב שבפיקוח, שהתייקרו באישור הממשלה, צפוי להתווסף בחודש הבא גם הלחם המפוקח. ועדת המחירים באוצר מצאה שיש להעלות את מחירו ב-5%.  לחם אחיד יעלה אפוא 8.92 שקל, לעומת 7.91 שקל היום, וחלה –  6.57 שקל לעומת 6.26 שקל היום.

הסקרים לא משקרים

סקרי דעת הקהל, המתפרסמים בתדירות גבוהה בשבועות האחרונים בשלושת ערוצי הטלוויזיה, מצביעים על ארבע מגמות מרכזיות: אילו היו הבחירות מתקיימות היום, הקואליציה הימנית-קיצונית שבשלטון הייתה מאבדת את הרוב בכנסת; מעמדם הציבורי של נתניהו ושל שותפיו הגזעניים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר המשטרה איתמר בן גביר, בשפל ללא תקדים; רוב גדול של הנשאלים מתנגד להפיכה המשטרית; ושאלת היוקר ניצבת בראש דאגות הציבור הרחב – גם בקרב מצביעי הליכוד.

הציבור לא מטומטם אבל הציבור משלם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), היה השכר הממוצע בחודש פברואר 12,454 שקל. זו עלייה של 3.9% לעומת פברואר 2022, אבל היא אינה משיגה את העלייה ביוקר. כלומר – מדובר בירידת השכר הריאלי. ואכן, נתוני השכר במחירים קבועים (בניכוי מדד המחירים) מצביעים כעת על שחיקת שכר של 1.2% ביחס לפברואר 2022. לפי הלמ"ס, השכר הממוצע של העובדים הישראלים (ללא פלסטינים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה) עמד במארס על 13,658 שקל. זו  עלייה יוצאת דופן של 7.9% לעומת השכר במארס 2022, הנובעת כנראה מהמענק של 6,000 שקל בחודש שקיבלו עובדי המגזר הציבורי במסגרת הסכם השכר האחרון. אך מענק פירושו – עליית שכר לחודש אחד בלבד. השכר כך נראה יוסיף להישחק בשנים הבאות.

ההסתדרות נטשה את המערכה (המוגבלת למדי) נגד היוקר, ואילו ראשי המחאה העוצמתית נגד ההפיכה מתעלמים מהשלכותיה המעמדיות של מדיניות הממשלה – בדיוק כפי שהם מתעלמים מהגזענות ומהכיבוש.

אפרים דוידי