צפיתי בשידורי "דמוקרסי נאו" בראיון עם המשורר העזתי מסעב אבו תוהה. המשורר, שהשתלם בלימודי אנגלית וייסד ב-2017 בבית להייא שבצפון הרצועה את ספריית אדוארד סעיד – ספריה ציבורית לספרים באנגלית. ב-2019 נפתח סניף של הספרייה גם בעזה. ספר השירה של אבו תוהה, "דברים שתוכלו למצוא חבויים באוזני", זכה בפרס הספרות הפלסטינית ובפרס לספרות בארה"ב. בעת ששהה בשבתון בארה"ב נולד בנו הקטן, אשר זכה כך בדרכון אמריקאי. בעזרת דרכון זה עלה בידי בני המשפחה להימלט מרצועת עזה המדממת וההרוסה והם כעת בקהיר.

בראיון סיפר אבו תוהה על דרך החתחתים מצפון הרצועה לדרומה, ובפרט – על המעצר המפתיע שלו באמצע הדרך. חייל דרש ממנו לעזוב את שיירת הפליטים, להניח את ילדו שנשא בידיו, ולגשת אליו. הוא הגיע, הושיט את דרכוני בני המשפחה ואת ארנקו (אותם לא קיבל מעולם בחזרה), נדרש להתפשט לגמרי, הוכה נמרצות ונלקח במשאית לבאר שבע. לאחר מעצר בן יומיים (וקמפיין בינלאומי לשחרורו), הוחזר לרצועה, התאחד עם בני משפחתו וכך הם ניצלו.

בעמוד הפייסבוק של אבו תוהה נמצא הספד שכתב על דועא אל מצרי, עמיתה שלו מספריית אדוארד סעיד. אל מצרי נהרגה בהפצצות יחד עם הוריה ואחיה. כמה שעות לאחר כתיבת ההספד הזה, הוסיף אבו תוהה הספד על הסופר, המשורר, החוקר וחברו הטוב רפעת אל-ערעיר.

אל-ערעיר לימד ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטה האסלאמית, שהוחרבה ב-11 באוקטובר. נמנה עם מייסדי הדף "אנחנו איננו מספרים". מדובר ביוזמה נהדרת, שהצמידה סופרים ומשוררים מנוסים לצעירים ולצעירות שמתחילים את דרכם הספרותית, ויחד כתבו על חוויותיהם בעזה. במהלך התקיפה הישראלית על עזה ב-2014, נהרגו אחיו של אל-ערעיר, סביה של אשתו, אחיה, אחותה ושלושת ילדיה של האחות. לפני כשבועיים הגיע תורו. אל-ערעיר נהרג יחד עם אחיו, אחותו וארבעת ילדיה. קראתי את ההספדים עליו – כולם מציינים בראש ובראשונה את היותו דמות מחנכת. ככל הידוע, אל-ערעיר קיבל התרעות על כך שהוא מטרה, ולכן עזב את מקום המחסה שבו שהתה משפחתו ועבר לבית אחותו. דירתו אכן הופצצה, בעוד שיתר הדירות בבניין בקושי ניזוקו. לאחר מותם של אל-עריר ובני משפחתו, נהרג בביתו שהופצץ גם הוא המשורר סלים אל-נפאר. הוא ובני משפחתו נקברו תחת הריסות הבית.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125883