הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת), אישרה השבוע פה אחד לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הדיור הציבורי של חברי הכנסת דב חנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג, איתן כבל, סתיו שפיר, אלעזר שטרן, עפר שלח, אורלי לוי אבקסיס ויעקב מרגי.
בדברי ההסבר של הצעת החוק נכתב "חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) קובע כי מי שהתגורר בדירה ציבורית חמש שנים רצופות לפחות זכאי לרכוש את הדירה בתנאים שנקבעו בחוק. לפי נוהלי משרד הבינוי, תקופת שהייה במקלט לנשים מוכות אינה נחשבת להפסקה ברציפות המגורים בדירה ציבורית שיש בה כדי לפגוע בזכויות הזכאי או הדייר הממשיך. מוצע לעגן נוהל זה בחוק… עוד מוצע לקבוע כי שהייה מחוץ לדירה ציבורית בשל אלימות בן–הזוג תימנה גם היא בחישוב תקופת המגורים בה לצורך הזכאות לרכישתה, ובלבד שניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיום אלימות כאמור". הצעת החוק המועברת למליאה לקריאה שנייה ושלישית מתקנת חוק זה וכן מבצעת תיקון עקיף גם בזכויות המפורטות בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. במהלך הדיונים הובע חשש כי הדרישה לקיום החלטה שיפוטית המעידה על אלימות עלולה להיות מצמצת מדי, לפיכך, לבקשת חברי הוועדה ויושבת הראש נקבע כי מעבר להחלטה שיפוטית או שהייה במקלט, אישור ע"י מנהל המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית או העובד הסוציאלי המטפל במניעת אלימות במשפחה, המעיד שהדייר מטופל על רקע אלימות מצד בן הזוג, יהווה הוכחה מספקת לשמירת כלל זכויות הדייר בדיור הציבורי, למרות עזיבת הדירה.
הרחבת זכויות זו נולדה במהלך דיוני הוועדה, לבקשת חברי הוועדה, ונעשתה בהסכמה רחבה גם מצד משרדי הממשלה המעורבים, ובראשם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. יו"ר הוועדה אמרה לאחר אישור הצעת החוק: "אני רואה חשיבות בהצעת החוק הזו לנשים בכלל, ולנשים מוכות בפרט, אשר נאלצות לעזוב את בתיהן בשל נסיבות שאינן בשליטתן. נשים אלה, שנאלצו לעזוב את דירת הדיור הציבורי שלהן, בשל אלימות בן הזוג, מצאו עד כה את עצמן נלחמות לשמר ולהוכיח את זכאותן לרכוש את הדירה, אם הצליחו לגייס את האמצעים לכך. אני מקווה שהחוק הזה, שמעגן את זכותן הכה בסיסית, יתקן במשהו את העוול שנגרם להן".
פעילת פורום הדיור הציבורי, ריקי בן לולו, הדגישה בדיון: "כשאין ביטחון לקורת גג אין אפשרות ממשית לצאת ממעגל האלימות. אני יצאתי מדירת דיור ציבורי עם חמישה ילדים למקלט לנשים מוכות, ואמרו לי לוותר על הזכות בדירה, ולחזור למעגל של חיפוש זכאות. נאלצתי לבחור או להיות ברחוב או לחזור לדירה שהיא בעצם מקום שהיווה סיכון. נאבקתי להעברת הזכאות לדירה אחרת, אבל הצלחתי רק בזכות פרוטקציה מרן כהן, וכך הגעתי לדירה חלופית. שלושה חודשים לאחר מכן הגרוש שלי קיבל דירת דיור ציבורי חדשה, כמעט בצמוד אלי, בתוך תחום של צו הרחקה שאני אמורה להוציא. כלומר, זה לא רק קורת הגג, אלא גם צריך סנכרון בין המערכות ובין המשרדים. אני זכיתי לפרוטקציה ובא לכאן ומספרת את הדברים, אבל אני מתארת לעצמי כמה נשים לא מעיזות לבוא ולספר. כל אישה שיוצאת למקלט לנשים מוכות צריכה לקבל זכאות לדיור ציבורי, אחרת הסיכוי לצאת ממעגל האלימות הוא אפסי". יו"ר הוועדה, חה"כ תומא–סלימאן, השיבה למשמע הדברים: "הנה שוב עולה החשיבות להקמת רשות למאבק באלימות כנגד נשים שתסנכרן את כל היבטי המשרדים השונים למאבק באלימות ולסייע בנשים ביציאה ממעגל העוני".
