מאת קלמן אלטמן
בסוף מלחמת העולם השנייה, שלטה ארצות–הברית במחצית ההון העולמי והייתה למדינה האימפריאליסטית הדומיננטית. לא היו לאימפריה זו קולוניות עם מתנחלים. היא השתלטה על הארצות השונות בעזרת כוח צבאי ושוחד – קניית גנראלים ופוליטיקאים.
כמדינה הגמונית, הקימה ארה"ב (בכינוס בינלאומי ב-1944) שני מוסדות פיננסיים בשליטתה – קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, שהפכו נותני ההלוואות הגדולים בעולם. המדינות מקבלות ההלוואות חויבו להפריט את השירותים הציבוריים ואת התעשיות המולאמות שלהן, ולפתוח את כלכלותיהן לחדירתן של חברות בינלאומיות. רק מדינות ספורות מאלה שקיבלו הלוואות אכן נחלצו מהעוני, בעוד שהרוב נשאבו לבור חובות ללא תחתית.
ארה"ב שהחזיקה אז בשני–שלישים מעתודות הזהב בעולם, דאגה שהמטבעות בעולם יתבססו לא רק על הזהב, אלא גם על הדולר. אך שיעור הדולרים של ארה"ב, להם היה כיסוי בזהב, ירד, עד שב-1971 ניתק הנשיא ניקסון את הקשר בין הדולר לזהב במטרה לשמור על מלאי הזהב שנותר במרתפי הבנקים בארה"ב. הדולר הפך למטבע ה"רזרבי" העולמי, בו הוחזקו הרזרבות של המדינות ובו התנהל רוב הסחר הבינלאומי. ארה"ב מצדה יכלה להדפיס דולרים ואגרות חוב דולריות כאוות נפשה על מנת לממן את מלחמותיה, את בסיסיה הצבאיים בעולם ואת הוצאותיה העצומות כ"שוטר העולם".
בשנים האחרונות גדל הגרעון המסחרי של ארה"ב עד ל-8 טריליון דולר, והחוב החיצוני שלה עד ל-18 טריליון דולר. בעשור 2010-2001 ירד חלקה של ארה"ב בתל"ג העולמי מ-32% ל-22%. מספר המפעלים הנסגרים בארה"ב בכל שנה עלה על שיעור המפעלים החדשים. במקביל נשחק ערך רכושה של משפחה אמריקאית ממוצעת, ורק 40% מהעובדים במדינה מועסקים כיום במשרה קבועה בת 30 שעות לשבוע לפחות.
במשך שנים דרשה איראן דה–דולריזציה של המסחר בנפט – ומאז היא על הכוונת האמריקאית. מטרות הנוכחות הכלכלית והצבאית של ארה"ב במזרח–התיכון כוללות הגנה על ה"פטרו–דולרים", כלומר להבטיח ששוק הדלק ינוהל בדולרים. עוד ב-1999 פעל הנשיא קלינטון בסתירה להסכם רייגן–גורבצ'וב, וצירף את פולין, צ'כיה והונגריה לנאט"ו. ג'ורג' בוש (הבן) צירף ב-2004 לנאט"ו עוד שבע מדינות במזרח אירופה, כולל המדינות הבלטיות.
במקביל, ביטל בוש באופן חד–צדדי את חברות ארה"ב באמנה נגד השימוש בטילים נגד טילים והציב מערכות אנטי–טילים כאלה ליד גבולות רוסיה. הצעד הזה הובן בעולם כהכנה ל"מכה גרעינית ראשונה", כאשר המערכות נגד טילים היו אמורות לבלום את מכת התגמול של אויב שנחלש מאד מהמכה הראשונה נגדו. בהתאם לתכנית, הוצבו 180 פצצות גרעיניות "טקטיות" (כלומר, פצצות גרעיניות קטנות במידה רבה מאלה שהחריבו את הירושימה ונגסאקי) בחמש מדינות נאט"ו הגובלות ברוסיה.
תחילה היה ניסיון למוטט את הכלכלה הרוסית באמצעות סנקציות כלכליות מצד ארה"ב והאיחוד האירופי. בעקבות מניפולציות בבורסות, קרס שער הרובל הרוסי, ואילו מחיר הנפט – מוצר הייצוא הרוסי העיקרי, נשחק בעזרת ערב הסעודית.
אך בשנים האחרונות אנו עדים גם לתגובות נגד כלכליות, המסמנות קריאת תיגר על מונופול קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי ועל המעמד המיוחס של הדולר כמטבע רזרבי בינלאומי. רוסיה הקימה מערכת העברת כספים ומערכת כרטיסי אשראי אלטרנטיביות. היא גם חתמה על שני חוזי ענק למכירת גז לסין במשך 40 שנה (החוזה הראשון הוא בשווי של 400 מיליארד דולר), כאשר הכמות השנתית שתסופק לסין תעלה על זו שרוסיה מספקת כעת לאירופה דרך אוקראינה.
הארגון BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) הודיע על פתיחת "בנק פיתוח חדש" בהון עצמי של 100 מיליארד דולר למימון מפעלי תשתית. סין השיקה במקביל את "הבנק האסיאתי להשקעות בתשתיות", גם הוא בהון עצמי של 100 מיליארד דולר, בו משתתפות גם רוסיה, ארצות גוש האירו העיקריות (למרות התנגדותה הנמרצת של ארה"ב), וכן רוב מדינות אסיה.
הוקמו גם שני אזורי שיתוף פעולה כלכליים חדשים, ללא שיתוף ארה"ב: "ארגון שנחאי לשיתוף פעולה" שהקימה סין, ו"האיחוד הכלכלי האירופי–אסיאתי" שהקימה רוסיה. נוצר כאן אזור כלכלי אדיר שאינו סוחר בדולרים, המערער את מעמדו המיוחס של הדולר כמטבע רזרבי בינלאומי – ובכך גם את הבסיס הכלכלי של האימפריה האמריקאית.
ב-2013 דרש הפנטגון 13 מיליארד דולר (!) לשפץ את הפצצות הגרעיניות הטקטיות שבמלאי, ולאחרונה החלה ארה"ב בניסוים רחבי היקף בפצצות טקטיות אלו. התגובה האמריקאית הזאת משמעותה מלחמה!
הממשל האמריקאי מניח, כנראה, כי מלחמה כזאת תוגבל לנשק גרעיני טקטי, וכי תתנהל ברוסיה ובחמש מדינות נאט"ו בלבד. אך פתגם עתיק כבר קבע: "מי שהאלים רוצים להשמידו, תחילה מטריפים את דעתו".
