מבקר המדינה פרסם אשתקד לראשונה דו"ח מיוחד על חוסר ביטחון תזונתי, ממנו סובלות כ-20% מהמשפחות בישראל (ובקרב האוכלוסייה הערבית – כמחצית מהמשפחות). מהדו"ח עולה כי למשפחות רבות אין הכנסות מספיקות לכיסוי ההוצאות ההכרחיות למזון, כאשר במקביל – הולכות וגדלות ההוצאות לדיור, לחשמל, למים, לתחבורה ציבורית, לבריאות ולחינוך. לכן, נוסף לקיצוצים בקיצבות הילדים ובקיצבות להבטחת הכנסה, אחראית הממשלה גם למציאות בה יותר ויותר משפחות עובדות חיות מתחת לקו העוני או סמוך מאוד אליו.
כדאי להתעכב על אחד המרכיבים האמורים למנוע את העמקת העוני בקרב המשפחות: קיצבות הילדים, שקוצצו בצורה דרמטית בתקופת הממשלה הקודמת, כאשר בנימין נתניהו היה ראש הממשלה ויאיר לפיד היה שר האוצר. זאת, במדינה בה 33% מהילדים (אחד מבין כל שלושה!) חי מתחת לקו העוני. כתוצאה מעשור של קיצוצים, רבבות ילדים מתווספים מדי שנה למעגל העוני.
להלן כמה עובדות על קצבות הילדים בישראל:
הקצבה בישראל היא הנמוכה מכל המדינות המפותחות. שיעור הילדים העניים בישראל גדול כמעט פי שלוש משיעורם הממוצע בארצות המפותחות, העומד על 12%. לעובדה שקיצבת הילדים בישראל נמוכה במיוחד לעומת מה שנהוג במדינות אחרות, תורמת תרומה מרכזית לכך.
הממשלה מקצצת את קיצבות הילדים עוד ועוד. בעת שכיהן נתניהו כשר אוצר, לפני למעלה מעשור, הוא החל בקיצוץ של קיצבות הרווחה, ובהן גם קיצבת הילדים. בשנת 2001, בטרם נכנס נתניהו לתפקיד, הקיצבה הממוצעת לילד עמדה על 321 שקלים. כעבור חמש שנים, היא ירדה לכ-180 שקלים. בשנת 2009, כאשר נתניהו היה כבר ראש ממשלה, הקיצבה הצטמקה ל-152 שקלים. לפני שנתיים, בסיועו של שר האוצר יאיר לפיד, היא הגיעה לשפל של כל הזמנים: 140 שקלים בלבד.
המשפחות הגדולות נפגעות יותר מהקיצוץ. משפחות מרובות ילדים נפגעו קשות מהקיצוץ האחרון. על פי חישובים שנערכו במוסד לביטוח לאומי, משפחה ובה 5 ילדים, איבדה הכנסה חודשית של כ-440 שקלים, שהם יותר מחמשת אלפים שקל בשנה.
השכירים נפגעים מהקיצוץ בקיצבת הילדים. אין זה סוד שמעגל העוני מתרחב. משפחות העובדים, בהן מפרנס אחד או שני מפרנסים, הן ה-"מאגר" ממנו צומחים אותם עניים חדשים, אשר תלויים בקיצבות לגידול ילדיהם, וזאת בשל יוקר המחייה הגדל ושכרם הנמוך.
מסקנה: את קיצבת הילדים יש להשיב למתכונתה לפני אוגוסט 2013, באמצעות החזרת 2.7 מיליארד שקלים שקוצצו. במקביל, יש להפסיק את מסע ההסתה נגד זכויות הילדים על רקע גודלה של משפחה, מוצאה או הדת שלה.
לא מעט שאלות עולות מ-"מהפכת החיסכון", כפי שהיא מכונה בפי דוברי משרד האוצר. כיוון שהסיעות החרדיות דרשו בהסכמים הקואליציוניים להעלות את קיצבות הילדים ולהשיבן לסכומי 2012, החליטו באגף התקציבים באוצר ליישם תכנית ארוכת טווח, שמטרתה – להחליף את העברת הכספים ישירות לידי ההורים עבור צריכה שוטפת, בהעברת הכספים לתכנית חיסכון שתיפתח המדינה עבור כל ילד. על פי התכנית הנרקמת בימים אלה באוצר, עם לידתו של כל ילד תפתח לו המדינה תכנית חיסכון, בה יופקדו 50 שקלים מדי חודש, והחיסכון יעמוד לרשותו רק עם הגיעו לגיל 18. לסכום המצטבר – 10,800 שקלים, תתווסף ריבית של 4%. לפי הערכה, הסכום יגיע בסוף לכ-18 אלף שקל – כולל ריבית, פחות דמי ניהול לאורך 18 שנה.
בישראל חיים כיום 2.7 מיליון ילדים עד גיל 18. אם יופקדו עבור כל אחד מהם 600 שקלים בשנה, מדובר על הפקדה שנתית של כ-1.62 מיליארד שקל לבנק ש-"יזכה" במכרז לניהול קופות החיסכון. הפקדה במשך עשרות שנים של כספי החיסכון תעלה את הסכום ליותר מ-16 מיליארד שקל. נניח שהבנק יגבה עמלה של אחוז בודד מכל חוסך, מדובר על הכנסה נוספת של יותר מ-16 מיליון שקל מדי שנה, או כ-160 מיליון שקל במשך עשור. וכך ההורים והילדים יהפכו מקור מימון ורווחים לבנקים ולבעלי ההון השולטים בהם.
צוין לעיל כי נגזלו 2.7 מיליארד שקלים מקיצבות הילדים, בעקבות החלטותיו של שר האוצר דאז, יאיר לפיד. אך ההפקדה השנתית שמציע משרד האוצר תעלה כ-1.6 מיליארד שקלים. זהו עוד ניצחון לחשיבה הניאו–ליברלית של ממשלת הימין: עוד קיצוץ של מיליארדים ברווחה ומתנה לבעלי ההון.
אפרים דוידי
