הממסד בגרמניה והתקשורת המקומית נוקטים בכל האמצעים כדי ליצור את הרושם שהמלחמה במזרח-התיכון החלה באוקטובר 2023. הם משכיחים את כל הטרום-היסטוריה. את הכיבוש ואת כל מה שמשתמע ממנו מזכירים אמנם, אך הרושם הכללי הוא שבאזור מתנהל מאבק בין דמוקרטיה לבין טרור.
בין "טובים" ל"רעים"
אמנם, פה ושם מקלקלים השרים גלנט, בן גביר או סמוטריץ' את הקונספציה הממסדית והתקשורתית. אך מיד מראיינים איש רוח ישראלי המגויס להצלת האשליה. במקביל, קבוצות כביכול פרו-פלסטיניות חוזרות ומשמיעות סיסמאות המתאימות להנהגה הפלסטינית ב-1947: היהודים בפלשתינה הם כובשים קולוניאליסטיים ללא זכות להגדרה עצמית. בקוטביות שנוצרה קשה ממש לומר תובנות נבונות.
בשיחותי, כאשר אני מנסה לערוך הבחנה היסטורית ולהסביר שהכיבוש של השטחים הפלסטיניים החל ב-1967, טוענים נגדי שאני "סניגור של הקולוניאליזם הציוני" ודוחים את הסבריי על הסף. מדי פעם מופיע בתקשורת הגרמנית עיתונאי ששהה שנים רבות במזרח-התיכון או גנרל בדימוס. אלה יוצרים את הרושם, שהפלישה העקובה מדם לרצועת עזה היא רק ההקדמה למלחמה כוללת באזור בין ה"טובים", כלומר ארצות-הברית, בריטניה וגרמניה, לבין ה"רעים" כלומר, רוסיה, סין ואירן. ומאחר שישראל היא לימין "הטובים", יש לתמוך בה, כמובן.
מפלגת "איגוד שרה ואגנקנכט"
בחזית הפוליטית הפנימית בגרמניה, תופסת ההתפתחות במפלגה החדשה מיסודה של שרה ואגנקנכט מקום די נכבד. בסוף השבוע שעבר התקיימה הוועידה הראשונה של מפלגה זו, המורכבת מאלה שפרשו ממפלגת השמאל "די לינקה" באוקטובר 2023. חוק המפלגות בגרמניה תובע ממפלגות החפצות להשתתף בבחירות לפרסם מצע. זאת, בניגוד לישראל בה רוב מפלגות הקואליציה הימנית – כולל הליכוד, לא הציגו מצע לקראת הבחירות האחרונות ואלה שקדמו להן.
אכן המפלגה, הקרויה זמנית "איגוד שרה ואגנקנכט", פרסמה את עקרונות היסוד שלה. אלה מגדירים אותה כארגון שמאלי ושמרני (?), שילוב מוזר בעיניי. אבל תוכן העקרונות סביר ביותר, בעיקר ההתייחסות למצב באירופה ובעולם. המפלגה תובעת הפסקה של משלוחי הנשק לאוקראינה, שביתת נשק ושיחות שלום בין רוסיה לאוקראינה ושוללת את התפשטותה של נאט"ו לאוקראינה ולמדינות אחרות שהיו חלק מברית-המועצות. גם ההתייחסות בעקרונות לסכסוך המזרח-תיכוני נראית בעיני חיובית וריאליסטית.
קשה לסווג את "איגוד שרה ואגנקנכט" בקשת הרעיונית-פוליטית בכלים המקובלים. זו הכלאה בין מפלגתו של ז'אן-לוק מלנשון בצרפת לבין מפלגתו של העיתונאי המנוח אורי אבנרי "העולם הזה – כוח חדש", שפעלה בישראל בין 1965 ל-1973.
על שרה ואגנקנכט נמתחת ביקורת בגין לשונה החדה ונטייתה להפוך את יריביה לבדיחה. מנהיגה זו היא הוכחה חיה למעלות שהטבע מעניק: קרן פורטונה שפכה עליה יופי, חוכמה, שנינות ויכולת – נדירה בפוליטיקה הגרמנית – לדבר בצורה אינטליגנטית. אבל אנחנו יודעים מניסיוננו הפוליטי, שכשרון נאום מצוין ושנינות לשון, דוגמת אלה שבהן ניחן בשעתו משה סנה, אינם כשלעצמם ערובה לעמדות פוליטיות נכונות המקדמות את השמאל. קשה להתנבא לגבי העתיד הפוליטי בגרמניה. לא נותר אלא להמתין עד לבחירות הכלליות, אשר ייערכו בשנה הבאה.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/127115
