ב-7 באפריל 1930 נולדה בעיר סנטיאגו דה קובה המהפכנית והפעילה הפמיניסטית הקובנית, המהנדסת וילמה אספין. היא הייתה נשואה לנשיא לשעבר ומנהיג המהפכה הקובנית ראול קסטרו ונפטרה ממחלה קשה ביוני 2007.
לאחר שסיימה תואר בהנדסה כימית בקובה, אספין התקבלה ללימודי תואר שני במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) היוקרתי שבארה"ב. בתקופת הלימודים, בשנות החמישים, פגשה את המנהיג המהפכני פרנק פאיס וממנו למדה על המאבק נגד הרודנות של הגנרל הפרו-אמריקאי פולחנסיו בטיסטה.
הפגישה עם פאיס הביאה את אספין להצטרף לשורות המרד, והיא הפכה למנהיגת המהפכה במחוז אוריינטה. שם פעלה בתור שליחה בין המהפכנים של פאיס לבין "תנועת ה-26 ביולי" של פידל קסטרו. כאשר קסטרו גלה למקסיקו, לאחר ששוחרר מהכלא בארצו, החל לתכנן את הפלישה העתידית למולדתו. היה זה במקסיקו שפגשה אספין את אחיו של פידל, ראול קסטרו, לראשונה. אחרי שתנועת ה-26 ביולי חזרו לקובה, אספין הצטרפה ללוחמים בהרי הסיירה מאסטרה. אספין וראול קסטרו נישאו בינואר 1959 מייד לאחר ניצחון המהפכה.
אספין יסדה את פדרציית הנשים של קובה, וכיהנה כנשיאת הארגון מ-1960 ועד מותה ב-2007. הארגון כולל את רוב נשות קובה (85.2% מכל הנשים מעל גיל 14 — יותר מ-3.5 מיליון) כחברות, ונחשב תנועה לא-ממשלתית מכיוון שאינו מנוהל או נתמך כלכלית על ידי המדינה, אלא מתרומות. היא גם הייתה חברה במועצת המדינה וכיהנה בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית מ-1980 ועד 1991.
אספין פעלה רבות למען זכויות נשים, כולל על זכותה של אישה על גופה, למען הפלות במימון ציבורי מלא ועל זכותה של האישה לאמצעי מניעה ללא תשלום. פדרציית הנשים, שעמדה בראשו, הפכה לכוח רב-השפעה בקובה, ופעלה למען השכלתן של נשים ומעורבותן בפוליטיקה. אספין הייתה אחראית ל"חוק המשפחה" שנקבע ב-1975, אשר עיגן בחוק שוויון זכויות קניין, וקבע כי גברים מחויבים להשתתף בעבודות הבית וגידול ילדים באופן שווה, ואם לא – ייקנסו. נזקפת לזכותה לעיתים קרובות גם העובדה שכ-65% ממחזיקי תארים אקדמיים בקובה הן נשים.
אספין עמדה בראש המשלחת הקובנית לקונגרס הראשון על נשים וילדים באמריקה הלטינית שהתקיים בצ'ילה ב-1959. היא גם עמדה בראש המשלחות לכנסי הנשים הבינלאומיים שהתקיימו במקסיקו, קופנהגן, ניירובי, ובייג'ינג. בנאום בפני כנס הנשים הבינלאומי שאירע במקסיקו ב-1975, אמרה: "אנחנו כבר השגנו עבור הנשים במדינתנו את כל מה שכינוס זה מבקש. הנשים אצלנו הן חלק בלתי נפרד מהעם". עוד פנתה אל הנציגות מכל העולם והדגישה "אם אתן לא תדברו על פוליטיקה, לא תשנו דבר". אחת מבנותיה, מריאלה, היא משפטנית וסקסולוגית העוסקת בהגנת על זכויות הלהט"ב כנשיאת "סנסקס — המכון הלאומי הקובני לחינוך מיני". מריאלה קסרטו אף צועדת מדי שנה בראש מצעד הגאווה הנערך במרכז הוואנה, בירת קובה
