כמו כן, ייסדה את הוועדה לקידום זכויות הילד (ששמה הנוכחי – הוועדה לזכויות הילד) ועמדה בראשה. שילבה את עבודתה כמחוקקת עם פעילות ציבורית רחבה בקרב תושבי שכונות ועיירות עוני, בקרב הערבים-בדואים, בקרב נשים יהודיות וערביות, ושיתפה פעולה עם ועדי עובדים, איגודים מקצועיים ותנועות חברתיות רבות.

כמו כן, גוז'נסקי הייתה נשיאת תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), חברה מייסדת של המכללה החברתית-כלכלית, חברת הנהלת ארגון בת שלום, כיהנה כיו"ר הפורום הארצי לקידום זכויות נפגעי התמכרויות, לימדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכללה האקדמית ת"א-יפו; עוד שימשה במשך שנים רבות כעורכת "זו הדרך" וכעת חברת המערכת בשבועון.

גוז'נסקי נולדה בפתח תקווה וגדלה בתל-אביב, למדה בתיכון חדש ובבית המדרש למורים ע"ש שיין בפתח תקווה. בנעוריה הייתה חברת התנועה המאוחדת ובגיל 14 הצטרפה לברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). בשנת 1961 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ונשלחה מטעמה, יחד עם בן זוגה יורם, לחמש שנות לימודים בברית המועצות בה קיבלה תואר מוסמך בכלכלה פוליטית מהאוניברסיטה הממלכתית של לנינגרד.

לאחר שובה מלימודיה, בשנת 1966, המשיכה בפעילות פוליטית וחברתית במסגרת מק"י. בשנת 1971 נבחרה לוועד המרכזי של מק"י ובשנת 1981 נבחרה ללשכה הפוליטית של מק"י. עוד הייתה חברה בסיעות מק"י וחד"ש בוועד הפועל של ההסתדרות בשנים 1973 עד 1990. בשנת 1977 נמנתה עם המייסדים של החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש). בין השנים 2018-1992 השנים כיהנה כסגנית יו"ר מועצת חד"ש.

כאשר ישראלי פלשה ללבנון ביוני 1982 נמנתה עם מייסדי הוועד נגד המלחמה בלבנון שארגן פעולות מחאה והפגנות נגד המלחמה. בהמשך כונה הוועד "די לכיבוש" ותבע במקביל את סיום הכיבוש בלבנון ובשטחים הפלסטינים הכבושים. בשנות ה-70 וה-80 הייתה פעילה במאבקי הדיור של תושבי יפו והשכונות בת"א-יפו בדרישה ל"דירה תמורת דירה" ובמאבקי עובדים ונשים נגד היוקר והאבטלה.

יצוין שבתקופת כהונתה כחברת כנסת, אישרה הכנסת 37 חוקים שיזמה ועוד שני חוקים שיזמה אושרו לאחר סיום כהונתה.

החוקים שאושרו עוסקים בהגנת זכויות של עובדים, נשים, ילדים ונכים, בבריאות, בדיור ובחינוך. בין החוקים שאושרו: החלה של חוק חינוך חינם מגיל שלוש, ולא מגיל חמש כפי שהיה לפני כן. החוק, שאושר ב-1999, בוצע באופן חלקי בלבד בשל המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל.

ב-2012 ובעקבות המחאה החברתית ההמונית שפרצה בקיץ 2011 החליטה הממשלה ליישם את החוק באופן מלא בתוך ארבע שנים; חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הנודע בכינויו: "חוק גוז'נסקי" המגן לראשונה על זכויות דיירי השיכון הציבורי וחוק הגנה על מקימי ועדי עובדים והפועלים בו (2001), המגן על זכות ההתאגדות של מעמד העובדים ומגן על המתאגדים מפני פיטורים בידי המעסיקים.

בין החוקים הנוספים שחוקקה גוז'נסקי: חוק המחייב לשלם למובטלים דמי אבטלה שלא יפלו בשום מקרה משכר המינימום (1995) העלאת שכר המינימום וביטול הכללת הפרמיות בחישובו (1997), הבטחת קיומן ועצמאותן של התחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) מפני ניסיונות האוצר לחסלן (1998), העלאת גיל הזכאות של נשים לדמי אבטלה מ-60 ל-65 (1993) וחוק מעונות יום שיקומיים, המעניק לילדים עם נכויות ומוגבלויות קשות בגיל שנה עד שש, את הזכות למעונות יום שבו יקבלו טיפולים פרא-רפואיים, חינוך והעשרה (2000). כמו כן, היא חוקקה את חוק פעוטות בסיכון, שלראשונה הבטיח לכל פעוט בסיכון מקום במעון יום או במשפחתון (2000), חוק עברייני מין, המעניק למשטרה ולשירותי הרווחה כלים לפיקוח הדוק על עברייני מין ומחייב להשקיע בשיקומם (2006) וחוק שיקום נכי נפש בקהילה (2000) שהעניק לראשונה לנכי הנפש את הזכות לסל שיקום הכולל דיור, השלמת השכלה, הכשרה מקצועית ועוד.

בין ספריה של תמר גוז'נסקי: "עצמאות כלכלית – כיצד?: סיכומים בהתפתחותה הכלכלית של ישראל 1968-1948" (תל אביב: 1969), "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (תל אביב: 1986) "לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי" (חיפה: 2013), "בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (חיפה: 2016), "קומוניסטים מזרחים: המערכה נגד אפליה עדתית ולמען הזכות לדיור" (חיפה: 2018), "קום התנערה!: אליהו (אליושה) גוז’נסקי — כתביו ועליו" (חיפה: 2009) ו"בעד הנגד, המפלגה הקומוניסטית הישראלית 1919–2009, מאמרים וכרזות" (יחד עם ד"ר אנגליקה טים; תל אביב: 2009).

השנה 2023 תמר קיבלה את אות יקירת העיר בת ים על פועלה רב השנים