משרד החוץ מתנגד להכרת השואה הארמנית. כך עולה בתשובה לעתירה שהוגשה על ידי עו"ד איתי מק, יחד עם חוקר הג'נוסייד פרופ' יאיר אורון ופעילי זכויות האדם יעל אגמון, ד"ר חנה ספרן, ד"ר ישי מנוחין, פפה גולדמן, עדה בילו, ניצה אמינוב, נורה אורלוב, יעקב מנור-מסרנו, ורדה חלד, נוני טל, רעיה רותם, פרופ' נורית פלד אלחנן, נעמי קירשנר, ורד ביתן, אמיר ביתן, מיאקו גליקו, יואב הס, עירית הלביא, אבישי הלביא, קלאודיו קוגון, שאול צ'ריקובר, אמנון לוטן, רוני סגולי, רמי פינצ'ובר, עדנה פינצ'ובר, עופר ניימן ומיכל פלג.

העתירה הוגשה בחודש יולי עתירה לחשוף את המסמכים שמשרד החוץ מסתיר בנוגע לשאלת ההכרה בג'נוסייד הארמני לאור התנגדותן של ממשות טורקיה ואזרבייג'ן.

תמונה של ניצולים ארמנים עם גולגולות הנרצחים (צילום: מוזיאון הג'נוסייד הארמני)

ב-24 באפריל 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, החלו שליטי האימפריה העות'מאנית הקורסת בהשמדתו של העם הארמני. בתוך פחות מארבע שנים, לאחר אלפיים וארבע מאות שנים שבהן חיו, פעלו ויצרו הארמנים במרחב שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, כמעט לא נותרו ארמנים. יותר ממיליון נרצחו ושארית הפליטה נפוצה לכל עבר. גברים, נשים וילדים נשלחו ב"צעדות מוות", נכלאו במחנות ריכוז, נאנסו ונרצחו.

כבר במהלך ההשמדה פרסמו העיתונים בארצות הברית ובאירופה ידיעות בנוגע לגורל הארמנים. שגריר ארצות הברית באיסטנבול באותה העת, הנרי מורגנטאו, ניסה לסייע לארמנים ולצמצם ולו במעט את רוע הגזירה. פרנץ ורפל, סופר גרמני ממוצא יהודי, התוודע לקורות הארמנים ופרסם את ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" בגרמניה בנובמבר 1933, עשרה חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון. יצוין שתרגום לעברית ל"ארבעים הימים של מוסה דאג", פורסם על-ידי הוצאת עם עובד.

המדינה הטורקית שקמה בשנת 1923 גמרה אומר לשכוח ולהשכיח את הפרק הנורא הזה בתולדותיה. בשנת 1965, לאחר שילדי הפליטים הארמנים בתפוצותיהם החלו לתבוע הכרה בין-לאומית וטורקית ברצח העם, פתחה טורקיה במסע הכחשה עולמי, נרחב ונחוש. באופן דומה, ולאור הסכסוך של אזרבייג'ן וארמניה על חבל נגורנו קרבאך, אזרבייג'ן הפכה יחד עם טורקיה למובילה את ההכחשה של הג'נוסייד הארמני.

לדברי עו"ד מק "למרבה הצער, על אף קיומה של קהילה ארמנית ועל אף מאבק ציבורי, אקדמי ופוליטי מתמשך במדינת ישראל, משרד החוץ מתנגד נחרצות להכרה בג'נוסייד הארמני, ומטיל וטו על כל יוזמה לקדם את ההכרה בכנסת ובציבור". פרופ' יהודה באואר, מבכירי ההיסטוריונים הישראלים העוסקים בחקר השואה, סיפר כי "לפני שנים זרקתי ממשרדי איש משרד החוץ, שבא אלי כדי לבקשני למתן את התבטאויותיי על הג'נוסייד הארמני. זו הייתה הפעם היחידה שזרקתי מישהו ממשרדי". כך גם העידה בתצהיר שצורף לעתירה ראשת מרצ לשעבר, זהבה גלאון, אשר הובילה במשך שנים ארוכות את המאבק בכנסת להכרה בג'נוסייד הארמני: "באופן שיטתי, משרד החוץ התנגד ליוזמותיי. להבנתי, התנגדות משרד החוץ הנחרצת חסמה את ההתקדמות בנושא".

ההתנגדות הנחרצת של משרד החוץ להכרה בג'נוסייד הארמני קשורה ליחסים הביטחוניים והדיפלומטיים של מדינת ישראל עם טורקיה, ובשנים האחרונות גם ליחסים עם אזרבייג'ן. הדבר בא לידי ביטוי בדברים של סגן שר החוץ, שר החוץ, ופוליטיקאים ישראלים בכירים נוספים בראיונות לתקשורת ובדיונים בכנסת.

בתשובתו לבקשת המידע נשואת העתירה, משרד החוץ הסכים לחשוף רק שני ציטוטים מתוך המסמכים שהכין לגבי שאלת ההכרה בג'נוסייד הארמני: "מדינת ישראל אינה מתעלמת מאירועי העבר ואל לה לקבוע מוסכמות באשר לאירועים שקרו, העלולות לשמש במחלוקת הפוליטית בין הצדדים בנושא. ישראל מביעה תקוותה ששתי המדינות הנוגעות לדבר, המצויות בדיאלוג בנושא, יעשו כל מאמץ לביצוע בחינה אינטנסיבית ודיאלוג פתוח שיאפשר להן לרפא את פצעי העבר". במסמך השני נאמר: "עמדת ממשלת ישראל: נבחנה שוב ושוב לאורך השנים ונותרה בעינה – הכרה בסבל שחווה העם הארמני בטרגדיה שעבר והזדהות עמוקה עם חוויות העם היהודי, אולם בהיותו הנושא בעל הקשר פוליטי מובהק אין מקום לנקוט עמדה קרי להכיר רשמית בטרגדיה כרצח עם".

על כך הוסיף עו"ד מק "הנימוקים הללו מזכירים טיעונים של מכחישי שואת היהודים באירופה. ברור מה הייתה עמדת מדינת ישראל ומשרד החוץ אם ממשלה אחרת הייתה מעזה להתנסח באופן דומה לגבי שואת היהודים: 'עמדת ממשלת…. נבחנה שוב ושוב לאורך השנים ונותרה בעינה – הכרה בסבל שחווה העם היהודי בטרגדיה שעבר במלחמת העולם השנייה, אולם בהיותו הנושא בעל הקשר פוליטי מובהק אין מקום לנקוט עמדה קרי להכיר רשמית בטרגדיה כרצח עם'".

העותרים מתנגדים לכך שמשרד החוץ יקיים "סחר" בעניין ההכרה בג'נוסייד הארמני. העותרים סבורים כי ההכרה בג'נוסייד הארמני הינה חובה מוסרית, ויש לה גם חשיבות עליונה כדי למנוע אירועי ג'נוסייד נוספים. כך למשל, היטלר מצוטט כמי שאמר באוגוסט 1939, לפני הפלישה לפולין: "מי עדיין מדבר היום על השמדת הארמנים?".

"המידע גם נחוץ לצורך פיקוח ציבורי על משרד החוץ כי הוא שוקל את כל השיקולים הרלוונטיים, ואינו פועל בנושא משיקולים זרים או מתוך קיבעון מחשבתי ומקצועי שגוי. המידע נחוץ כדי לברר אם משרד החוץ לא נותן עצת אחיתופל לממשלות ישראל ולציבור הישראלי", הדגיש עו"ד מק.

בין היתר נכתב בסירוב של משרד החוץ ש"מברקים ומסמכים פנימיים במשרד החוץ מכילים בתוכם את מדיניות ישראל בתחום יחסי החוץ. כל ההתנהלות בתחום זה היא כאבן המושלכת למים וגורמת לאדוות במעגלים השונים אותם העותרים לא יכולים לצפות". יצוין שנקבע דיון בפני השופט רם וינוגרד ב-18 בדצמבר הקרוב, בשעה 9:00, במהלכו משרד החוץ יציג במעמד צד אחד את המסמכים הסודיים.

קישור לתגובת משרד החוץ:

https://files.acrobat.com/a/preview/a02234cf-0a15-4d5f-abb0-1c1eb9a21f8f

קישור לעתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/2cf1f33c-a7c5-4288-b112-f2bee6f072f6