המיליארד האמריקאי טום פרקינס, ממייסדי חברת ההון סיכון "קליינר, פרקינס, קופילד אנד ביירס", פרסם באחרונה בעיתון "וול סטריט ג'ורנל", ביטאון חוגי ההון הפיננסי בארה"ב, מאמר ובו התלונן על מה שכינה "דמוניזציה של העשירים". הוא האשים את תנועת המחאה החברתית "לכבוש את וול סטריט" כי הסיתה נגד ה-1% העשירים בחברה, בדומה להסתה שהייתה קיימת בגרמניה הנאצית נגד היהודים. הוא כתב כי "ליל הבדולח היה דבר בלתי נתפס ב-1930", ותהה בקול רם: האם בלתי נתפס שהרדיקליזם ה-'פרוגרסיבי' יעשה דברים דומים כיום?
בהשוואה שעשה – בין היחס לעשירים כיום בארה"ב לבין היחס ליהודים בגרמניה הנאצית – עוררה סערה, ופרקינס נאלץ להתנצל. בראיון לרשת הטלוויזיה "בלומברג" הודה פרקינס, כי איזכור ליל הבדולח היה "בחירה נוראית של מילים", אך המשיך להתעקש על המסר שניסה להעביר: "הנקודה הייתה שכשמתחילים להתייחס בשנאה כלפי מיעוט זה עלול לצאת מכלל שליטה. זה מגוחך לעשות לעשירים דמוניזציה על מה שהעשירים עושים, ועל כך שהם מתעשרים מיצירת הזדמנויות לאחרים".
התגובה ההיסטרית של מיליארדר דוגמת פרקינס, ושל בעלי הון אחרים, ביניהם גם ישראלים, שמתלוננים על הביקורת שמופנית כלפיהם מצד תנועות המחאה החברתית בארצותיהם, מלמדת על חשש אמיתי שמכרסם אותם. אחרי פרק זמן ממושך בו האקסיומות שעל בסיסן הם צברו והגדילו את העושר שלהם התקבלו כנכונות על דעת רוב החברה ("הפרטה היא הכרחית", "יש להפחית את המיסוי על המעסיקים", "רק השוק הפרטי יודע לנהל ביעילות", וכו'), הלך הרוחות הציבורי משתנה.
המשבר הקפיטליסטי העולמי שהחל לפני למעלה מחמש שנים, הוליד בשורה של ארצות תנועות מחאה המוניות, אשר קראו תיגר על ההנחות של הניאו-ליברליזם. תלונותיהם של בעלי הון דוגמת פרקינס, הן ניסיון לתקוע אצבע בסכר ולבלום את שיטפון הזעם החברתי המצטבר.
