בספרו האוטוביוגרפי למחצה של רון ברקאי, "כמו סרט מצרי", יוצא גיבור הספר לחגיגות יום העצמאות בתל אביב של שנות ה-50. לנגד עיניו, יוצרים חברי תנועות הנוער הכחולות מעגלי הורה. לפתע הוא נמשך למהומה בשולי הקהל. לקול קריאות זעם של משתתפי החגיגה, רוקדת קבוצה של בני נוער בחולצות לבנות ועניבות אדומות במעגל משלה.
הנערים שרים את השיר "על בריקדות", שיר מהפכני פולני שהתאזרח בקורפוס השירים שנקרא לימים "שירי ארץ ישראל". לעולם מוזיקלי זה, של הקומוניסטים היהודים והערבים החל בשנות ה-40 המאוחרות , מופנה מחקרם החדש של פרופסור ג'סמין חביב וד"ר אמיר לוקר-בילצקי.
בשני העשורים הראשונים של הקומוניזם בפלשתינה אין עדויות לתרבות שירה מפותחת של הפק"פ. בתנאי מחתרת ורדיפה, אי אפשר היה לפתח תרבות שירית נרחבת. חברי המפלגה השתמשו בקולם כדי לשיר את "האינטרנציונל" בהפגנות ה-1 במאי הבלתי-חוקיות. התרבות הווקאלית של הקומוניזם הישראלי התגבשה בשנות מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
בנק"י ומק"י בנו בין השנים 1945- 1965 תרבות מוסיקלית עשירה שהורכבה מסצנה מקהלתית תוססת, שבה מקהלות כמו מקהלת דימיטרוב, מקהלת א-טליעה (הפיונרים) מנצרת והמפורסמת במקהלות המפלגה – מקהלת הפועלים רון, היו חלק מחייה של המפלגה.
בניצוחו של המלחין המוכשר קונרד מן הופיעה מקהלת רון בפסטיבל הנוער והסטודנטים בפראג ובפאריס ב-1947, ובארצות שונות במזרח אירופה במהלך שנות ה-50.
מקהלת רון הייתה חלק מהמאבקים של המפלגה הקומוניסטית והשתתפה בהפגנות, בוועידות מפלגה, בכינוסי הנוער ובעימותים פוליטיים של המפלגה עם יריביה. בקצרה, היא יצרה את פס הקול הייחודי של הקומוניזם הישראלי. עם הגירתו של קונרד מן למזרח גרמניה, ככל הנראה ב-1953, פסקה בהדרגה פעילות המקהלה.
מעבר לעולמן של המקהלות הקומוניסטיות, שירה ליוותה את חייהם של רבים מחברי בנק"י. כנהוג אצל תנועות הנוער של "ארץ ישראל העובדת", חברי תנועת הנוער הקומוניסטית שרו במחנות, בטיולים ובסניפי התנועה.
כמו כן, רבים מן השירים הקומוניסטיים הושרו גם בפי תנועות הנוער הכחולות. חברי בנק"י רקדו הורה ודבקה, ושרו על דודו מהפלמ"ח. אך בו בזמן היו לנוער הקומוניסטי שירים ייחודיים משלו.
הודות לפועלם של יורם גוז'נסקי ואחרים מוותיקי בנק"י, ששחזרו את השירים, אנו יכולים כעת להכיר שירים אלה. הקומוניסטים הצעירים שרו בעיקר שירים לפי נעימות סובייטיות, אך גם שירי עם אמריקאיים, שירים של המתנדבים במלחמת האזרחים בספרד ואפילו כמה שירים מקוריים.
כמה מן השירים היו משותפים לבנק"י ולמקהלת רון. סביר להניח שהייתה הזנה חוזרת בין התנועה לבין המקהלה. השירה לא רק ליוותה את הפעילויות הפנימיות של בנק"י ומק"י, אלא גם את פעולות המחאה של המפלגה. למשל, כשהקומוניסטים מחו נגד מלחמת סיני ב-1956, שרו חניכי בנק"י שיר מחאה נגד המלחמה לצלילי האריה המפורסמת מהאופרה "כרמן" של ז'ורז' ביזה.
על אף המידע על התרבות הווקאלית של בנק"י ומק"י, כמו אספקטים אחרים של ההיסטוריה של הקומוניזם בפלשתינה/א"י, גם נושא זה מעולם לא זכה במחקר מעמיק. עד היום רב הנסתר על הגלוי. מבחינות רבות, איננו יודעים מה שרו החברים הערבים במק"י. ידוע לנו בעיקר על מוזיקה פוליטית פלסטינית שהופקה אחרי 1967.
האם השירים ששרו הקומוניסטים הערבים בבנק"י ובמק"י היו בעלי תוכן פוליטי לאומי ובכך הקדימו את זמנם? לא ידוע אילו שירים, אם בכלל, שרו החברים היהודים והערבים יחדיו, פרט ל"אינטרנציונל", כמובן. שאלות אלה, כמו גם רבות אחרות, מעסיקות מחקר חלוצי זה.
כדי לענות עליהן, אנו פונים לעזרת חברים לשעבר בבנק"י, במק"י ובמקהלות המפלגה. זיכרונות, שירונים ושירים יעזרו לנו מאוד לחשוף את החלק הזה בהיסטוריה התרבותית של ישראל, שבמידה רבה הושכח.
אמיר לוקר-בילצקי
