בעיר מקסיקו נפטר בשבוע שעבר (5.11) פרופ' אנריקה סודל, הפילוסוף הארגנטיני-מקסיקני. דוסל אינו מוכר דיו לקוראי עברית וערבית, וחבל. תרגום חיבורו של אחד מהוגי הדעות הלטינו-אמריקאים המרכזיים, שהתפרסם לפני כשנתיים ב"תיאוריה וביקורת", הוא הראשון שראה אור בעברית.
שמו של דוסל נקשר יותר מכל בפילוסופיית השחרור, שנולדה יד ביד עם תאולוגיית השחרור שגיבשה הכנסייה הקתולית ותיאוריית התלות. עיקרי תאולוגיית השחרור הם: על הכנסייה הקתולית לעמוד לצד העניים במאבקם לשחרור מהעול הניאו-קולוניאלי של האימפריאליזם האמריקאי, לקחת חלק במאבקים החברתיים, אך גם לחיות בעוני יחד עמם ולהילחם כשותפים באותה קהילה על זכויותיהם.
במרכז תיאורית התלות עומדת תפיסת עולם לפיה מדינות תת-מפותחות ועניות בפריפריה הקפיטליסטית העולמית מנוצלות בידי מדינות האימפריאליסטיות מפותחות ועשירות במרכז במטרה לשמר את עושרן וצמיחתן הכלכלית. נוסף על כך, עוניין של המדינות התת-מפותחות הוא תולדה של אופי השתלבותן במערכת הקפיטליסטית העולמית, ותפקידן בה במסגרת חלוקת העבודה. זאת, בניגוד לטענת כלכלנים מהזרם הקפיטליסטי המרכזי לפיה התת-פיתוח הוא תוצאה של השתלבותן החלקית של הפריפריות במערכת הקפיטליסטית העולמית.
מהאוניברסיטה בבלגיה לפיגומים בנצרת
דוסל, נולד ב-1934 בכפר לה פאס ("השלום" בספרדית), שבמחוז מנדוסה בצפון-מזרח ארגנטינה. החוויה המעצבת של דוסל קרתה דווקא בישראל. ב-1959, לאחר השלמת הדוקטורט בבלגיה הוא הגיע לארץ ונשאר בה שנתיים, במהלכן עבד ולמד עברית. שלט היטב בקריאה ובדיבור בעברית, ובכתביו ניתן להבחין בקלות במושגים שמקורם בעברית.
עם הגעתו לישראל, הצטרף לקואופרטיב של פועלי בניין ערבים בנצרת בהנהגת הכומר הישועי הצרפתי פול גוטייה. על פי ידיעה שפורסמה בעיתון "חרות" (4 באוגוסט 1960), "הכומר, שהוא חסיד אומות העולם, עזב את משרתו כמנהל בית ספר לכמרים בדיז'ון והגיע לנצרת כדי לחיות חיי עוני כפועל בניין בישראל". גוטייה הקים קואופרטיב של פועלי בניין שבנו שיכונים, קודם כל עבור משפחותיהם. לדברי הכתב ביומון של תנועת החרות, "כך הם הפכו מפעילים קומוניסטים לאזרחים נאמנים למדינה".
דוסל הדגיש באוטוביוגרפיה האינטלקטואלית שכתב שעבודתו עם פועלי הבניין ("הייתי חבר הסתדרות ואף קיבלתי דירוג מקצועי: טפסן דרגה ג'") הייתה החוויה המכוננת בחייו. "בלילה אחד במרוצת 1959, בצריף ולאור הנר, יחד עם פועלי בניין קשיי יום, כתבתי לידיד: 'יום אחד נכתוב את ההיסטוריה של אמריקה הלטינית, אבל מזווית אחרת, מלמטה, לצידם של המנושלים והעניים'. אלה היו ימים של עבודה קשה, 10 שעות ביום, יחד עם פועלי בניין ערבים-נוצרים עניים".
בנצרת הענייה של ימי הממשל הצבאי הסיק דוסל, כי "כדי להבין את התרבות של העם הלטינו-אמריקאי מן ההכרח להתחיל בירושלים ולאו דווקא באתונה. לרכוש כבוד באמצעות העבודה הוא המסר הירושלמי, וגם האפשרות שתתחולל המהפכה של העניים. המסר של אתונה הוא הכבוד שיש לרחוש לבני האצולה החופשיים ושלילת כל אפשרות של העבדים להשתחרר". ב-1977 הוסיף דוסל: "הפילוסופיות היווניות-רומיות הקלאסיות, למעט כמה מקרים יוצאי דופן, ביטאו למעשה את האינטרסים של המעמדות השליטים המצדדים בעבדות"
דוסל, כמו רבים מבין הוגי תיאולוגיית השחרור, תיאוריית התלות או פילוסופיית השחרור, סבל רדיפות. חלקם אף נכלאו או נרצחו בשנות ה-70 בידי החונטות הצבאיות ברחבי אמריקה הלטינית. ב-1975 הוטמנה בביתו בארגנטינה פצצה שגרמה הרס רב. יממה לאחר מכן הגיע עם משפחתו למקסיקו, בה קיבל מקלט מדיני. מאז ועד מותו הוא התגורר בעיר מקסיקו, זם זכה ביוקרה רבה ומילא תפקידים אקדמיים רמים.
לימוד שיטתי של מרקס
עם יציאתו לגלות, הגותו הפילוסופית הושפעה ממרקס. כך הוא הסביר את המהלך: "הלימוד השיטתי של מרקס במחצית השנייה של שנות ה-70 במקסיקו התבסס על ארבע תובנות. ראשית, נוכח העמקת העוני ביבשת הלטינו-אמריקאית (שהתרוששותה אינה נפסקת ושתופעות כגון הופעת החולירע כתולדה מן הזיהום הגובר, השוליות החברתית והיעדר ביטחון תזונתי היו למציאות עבור רוב העם הלטינו-אמריקאי), ה'עני' ש'מחוץ' למערכת הייצור וההפצה היה עד ל'מציאות' קשה מתמיד. שנית, יש ללמוד את מרקס כדי לבקר את הקפיטליזם, הגורם לעוני כה מחפיר. למרות שהוא מוצג בצפון כמנצח, הוא נכשל כישלון חרוץ עבור 75% מהאנושות, בייחוד בדרום: אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. שלישית, פילוסופיית השחרור חייבת להציג מסר כלכלי ופוליטי איתן, כדי להפוך מאוחר יותר למעשית ולא סתם אנליטית. לבסוף, מן ההכרח להתמודד עם 'הדוגמטיזם' במדינות הסוציאליסטיות (והתחלתי אז לפתח קשרים קרובים עם אקדמיות למדעים של קובה, מזרח גרמניה וברית-המועצות). מחובתי היה לקרוא את מרקס מן המקור וללא מתווכים. זו הייתה חובתי כדי לחזק את השמאל הלטינו-אמריקאי".
דוסל הוסיף ללמד, לכתוב ולפרסם כמעט עד ימיו האחרונים. הוא פרסם קרוב ל-50 ספרים ויותר מ-400 מאמרים בתחומים רבים כגון פילוסופיה, מדע המדינה, תיאולוגיה, היסטוריה ועוד. חלק לא מבוטל של תובנותיו בנות חצי מאה ויותר על אמריקה הלטינית, מקומן של הפריפריות במערכת הקפיטליסטית העולמית, הביקורת על הפילוסופיה המערבית והעדכונים בעשור האחרון בהגותו בשאלות סביבה וקיימות – תקפות למדי. יחד עם זאת טרם קמה "האסכולה הדוסליאנית". לדוסל תלמידים ותומכים רבים ממקסיקו שבצפון אמריקה הלטינית ועד ארגנטינה וצ'ילה בדרומה, אבל נדמה שהוא היה פרש בודד, או ליתר דיוק, צלף בודד היורה את חיציו בתדירות גבוהה ולכל עבר. דוסל מת, אבל מוקדם להספיד את "הזרם הדוסליאני" שהקדים את זמנו ושטרם הניב את כל פירותיו.
לעיון במאמרו של דוסל שפורסם בגיליון 54 של "תיאוריה וביקורת", קיץ 2021:
