ב-4 ביולי יצא רה"מ בנימין נתניהו לביקור רשמי במספר מדינות במזרח אפריקה. נתניהו רצה להצטלם בטקס לציון 40 שנה למבצע אנטבה, ובאותה הזדמנות לבקר באוגנדה, באתיופיה, ברואנדה ובקניה. המחיר אגב – 28 מיליון שקל.
בנימין נתניהו בניירובי, בשבוע שעבר: "חיילת, האם את מתרגשת מביקורי ביבשת?" (צילום: לע"מ)
כבר נכתבו מילים רבות על האמירה הגאוותנית והמתנשאת של נתניהו לפיה "כל אפריקה מתרגשת" לקראת ביקורו, כמו גם על הניצול הציני של ציון מבצע אנטבה להאדרתו האישית של ראש הממשלה. וכמובן אין זה סוד, שחלק משמעותי מיחסי ישראל עם מדינות אפריקה, וכנראה אחת המטרות המרכזיות בביקורו של נתניהו, היו עסקאות נשק בין חברות ישראליות למשטרים אפריקאיים רודניים, שמשתמשים לעיתים בנשק זה לדיכוי זכויות אדם ואפילו לביצוע פשעי מלחמה.
חשוב מאד לבקר את השימוש הפסול בנשק ישראלי באפריקה וברחבי העולם: נתניהו אכן נפגש עם הרודן יוורי מוסובני, המכהן כנשיא אוגנדה מאז 1985, ורק לאחרונה "זכה" בבחירות באמצעות זיופים רבים, בעוד יריבו המרכזי כלוא. מוסובני היה ועודנו מעורב בפשעי מלחמה בקונגו ובדרום סודאן. נתניהו נפגש גם עם נשיא רואנדה מאז 1994, פול קגאמה, אשר במקביל לדיכוי כל אופוזיציה מבית, מעורב גם בפשעים בקונגו ובעימותים הנוכחיים בבורונדי. עוד ברשימת המארחים: האחראי לטבח ההמוני אחרי הבחירות הקודמות בקניה, ומנהיגי המשטר הרצחני באתיופיה. באותה הזדמנות הספיק נתניהו לנפק גם אמירות מביכות על כמה הוא מקדם את הקהילה האתיופית בארץ (וזאת כאשר מפגינים אתיופים נגד אלימות משטרתית חטפו מכות משוטרים בתל אביב).
נשק ישראלי בכל העולם
כל זה נכון, אך ישנה בעייתיות מסוימת בנרטיב בו קשרים עם אפריקה מזוהים מידית עם מכירת נשק לרודנים ורצח עם. אמנם הייצוא ה"ביטחוני" של ישראל למדינות אפריקה עלה באופן משמעותי בשנים האחרונות, ועולה על 300 מיליון דולר בשנה. אך ישראל מוכרת הרבה יותר נשק לצפון אמריקה, לאמריקה הלטינית, לאירופה או לאסיה מאשר לאפריקה. לא נכון להניח, שעסקאות הנשק בכל היבשות הללו לגיטימיות יותר מאשר באפריקה. חמור בהחלט שאמצעי לחימה ישראלים מתדלקים את המלחמה בדרום סודאן על כל זוועותיה. אך לצורך העניין, גם מדיניות אירופה "הנאורות" מבצעות פשעים ברחבי העולם באמצעות נאט"ו, מקימות מחנות ריכוז לפליטים, מרגלות אחרי אזרחיהן ומדכאות מפגינים באלימות. כן, את נתניהו בביקורו ליוו עשרות אנשי עסקים ישראלים, רבים מהם מהתעשיות הביטחוניות. רק אסור לנו לשכוח שראש-הממשלה-שהוא-גם-שר-החוץ (פלוס כמה תיקים נוספים) תמיד רואה את עצמו כשליח של בעלי ההון, והסכם הפיוס/יצוא הגז עם טורקיה הוא רק התזכורת האחרונה לכך.
הביקורת על פגישת נתניהו עם הרודן מוסובני מוצדקת בפני עצמה, אבל גם כשנתניהו נפגש עם ראש ממשלת צרפת הולנד, עלינו לזכור שמדובר בנציגים של בעלי הון העומדים בראש משטר שאינו מהסס לקדם מדיניות אימפריאליסטית ואפילו לדכא אזרחים מבית בנשק.
מחצבים קונגולזים בסיליקון ואלי
יש מגוון רחב של משטרים באפריקה. הרבה מהם, כולל רוב אלה שאצלם ביקר נתניהו, הם רודניים ומפרי זכויות אדם. עלינו לעמוד לצד המוני התושבים במדינות אלה, הנאבקים למען זכויותיהם החברתיות והדמוקרטיות – אך אסור לנו להתנשא עליהם ולחשוב, שהפתרונות נמצאים בצפון הגלובלי. האיחוד האירופי בוחר להטביע אלפי פליטים כל שבוע בזמן שהגזענות ותנועות ניאו-פאשיסטיות פורחות, פתרון למיתון הכלכלי ולאבטלת הצעירים לא נראה באופק. יותר ויותר מתושבי המדינות "המתקדמות" מרגישים שהם אינם חיים בדמוקרטיה אלא תחת שלטון של פקידי בנקים.
הקפיטליזם הגלובלי קושר את המשטרים זה בזה: המלחמות העקובות מדם בקונגו נוהלו במידה רבה בשירותם של תאגידי ההיי-טק של סיליקון ואלי, המייצרים שבבים מקולטן קונגולזי; כורים שובתים נורו בדרום אפריקה לרווחת התאגיד הבריטי שבבעלותו המכרה. אותו מעמד שליט של ההון הפיננסי הגדול, אשר הכניע את הדמוקרטיה היוונית לפני שנה, עומד כרודן הגדול מעל רבות ממדינות אפריקה כבר דורות ומאלץ אותן – בברית עם המעמדות השולטים המקומיים – להתיישר על פי מדיניות השוללת את הזכויות החברתיות והסביבתיות של אזרחיהן.
הניסיון מלמד כי הקפיטליזם המאוחר מרובה הסתירות והמשברים במאה ה-21, אינו יכול להתקיים על בסיס דמוקרטיה ממשית, יציבות ושלום. ההיבטים האלימים והרודניים ביותר של המשטר הקפיטליסטי פשוט נחשפים יותר כשהם מתרחשים ב"פריפריה" של הסדר הקפיטליסטי: גטאות העוני בערים התעשייתיות לשעבר של ארה"ב, מחנות הפליטים באירופה, ערי מפעלי היזע באזורי הסחר החופשי בסין, או הכפרים החרוכים בסביבות שדות הנפט של דרום סודן.
מצד אחד, עלינו לדרוש את הפסקתה המידית של התמיכה הצבאית הישראלית בפשעים מחרידים ביבשת אפריקה, מהרודנות הפאשיסטית של מבוטו ססה סקו בזאיר, לפשעי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ועד לפשעי המלחמה הנוכחיים בדרום סודן. מצד שני, עלינו להפנים שאפריקה איננה יבשת נחשלת וחד-גונית, וכמו בשאר העולם – התקווה לשינוי נמצאת דווקא במאבקים שמנהלים תושביה.
עמרי עברון
